מעשה רקח על הלכות אישות טו:ב

ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן י"ז. בשאר נוסחאות ומכללם כת"י משנת הש"ץ כתוב מבן י"ו או י"ז ולא ידעתי מהיכן הוציאו רבינו בפרט שהמשנה במס' אבות אמרו בן י"ח לחופה וכבר נרגשו מזה המפרשים ז"ל ע"ע ואם הגירסא אמת כמו שמורה מכל הנוסחאות אולי י"ל דהוציאו ממ"ש בפ"ק דקדושין ד"ל א"ל רבא לר"ן בר אמי אדידיך על צוארי דבריך משיתסר עד כ"ב ואמרי לה מי"ח עד כ"ד כתנאי חנוך לנער ע"פ דרכו ר"י ור"ן חד אמר מי"ו עד כ"ב וח"א מי"ח עד כ"ד ופירש"י בעוד ידך תקיפא על בנך קודם שיגדיל ולא יקבל תוכחותיך השיאו אשה מי"ו שנים הגיע זמן לכנוס וכו' ע"כ. ופסק רבינו כהך תנא דסבר מבן י"ו וכ"ש דאיכא רב חסדא התם דעבד עובדא הכי ומתניתין דאבות סברת בן תימא היא ולא פסק כאידך תנא ומ"ש מבן י"ו או י"ז ר"ל כל חד לפום חיליה א"נ י"ו הנכנסת לי"ז כלומר י"ו שלימות והראשון נראה יותר. אך מאי דק"ל לשון רבינו שכתב ואימתי נתחייב וכו' דלענין החיוב. מכיון שנכנס לכלל מצות דהיינו בן י"ג ויום א' דין הוא שיתחייב גם בזו וכמ"ש הטור א"ה סי' א' והכי הול"ל ואימתי זמן האיש למצוה זו או כיוצא בלשון זה דודאי מ"ש בגמ' אדידיך על צוארי דבריך וכו' וכן במשנה בן י"ח לחופה ר"ל דרך עצה טובה דע"י שרחיים בצוארו א"א לו לסבול לכך האריכו הזמן אך לענין החיוב האמתי מאן פליג מצוה זו מכל שאר מצות ואולי כוונת רבינו ג"כ לדרך עצה טובה א"נ חיוב גמור וכפול קאמר ודו"ק:

וכיון שעברו כ' שנה וכו'. בקידושין דכ"ט אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיעו כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו ע"כ. ורבינו העתיק ה"ז עובר ומבטל מ"ע נראה שהוציאו ממ"ש שם רב הונא לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה ס"ד אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה ע"כ. וקשה דמשנכנס לי"ג שנים והלאה שנתחייב בכל המצות נתחייב גם במצוה זו ולמה לא נייחס לו עון ההרהור עד זמן זה ומאי איריא מעשרים והלאה אלא ודאי דלענין מצוה זו לא נחשב ביטולה עד זמן שמענישים מב"ד של מעלה דהיינו בן עשרים דדרכיה דרכי נועם כתיב אף דלענין ההרהור עכ"פ חיישינן ליה אלא שעד עשרים אין שולטים בו כ"כ ודו"ק. ודע שהר"ן ז"ל סיים דאם לא רצה לישא אשה מכין אותו עד שתצא נפשו דומיא דשאר מצות עשה:

ואם היה עוסק בתורה וכו'. שם אמרו הא לן והא להו ופירש"י הא לן בני בבל היו הולכין ללמוד בא"י ומתוך שלומדין חוץ למקומן אין צרכי הבית מוטלין עליו. להו לבני א"י הלומדים במקומן אם נושא אשה יהיו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו ע"כ. והתוס' ז"ל הקשו עליו וכתבו בשם ר"ת בהיפך דבני בבל שהם עניים אם ישא תחילה יצטרך להטריח עצמו במזונותיה לכן יותר טוב שילך לא"י ללמוד ואח"כ ישא אשה אבל בני א"י שיכולים ללמוד במקומם וגם עשירים ישא אשה תחילה וילמוד תורה בטהרה וכו' ע"כ והריטב"א ז"ל כתב דבני בבל שהיו נשיהם עמלות וטורחות אחר מזונותיהם ישא אשה תחילה אבל בני א"י שנשיהם מעונגות ובעליהם צריכים לטרוח אחר מזונותיהם ילמוד תחילה ואח"כ ישא אשה והקשה ע"ז מההיא דר' אביתר וכו' וכתב דכר"ת נראה עיקר ע"כ אך הר"ן ז"ל הביא פי' זה ולא חלק עליו ע"ש. והנה בגמרא הביאו אח"ז מעשה דרב הונא דחזייה לרב המנונא דלא הוה פריס סודרא משום דלא הוה נסיב ואהדרינהו רב הונא לאפיה מניה וא"ל חזי דלא חזית להו לאפאי עד דנסבת וכו' וידוע דרב המנונא מבבל הוה דקי"ל כל רב ומר מבבל ובשלמא לפירש"י והריטב"א ז"ל והר"ן ז"ל דבני בבל יש להם לישא אשה תחילה ניחא שהוכיחו רב הונא ע"ז אבל לפי' התוס' קשה. דכדין עשה שלא נשא שלא להטריח עצמו במזונותיה ויתבטל מלמודו. ולכאורה היה נ"ל דכל זה לא נאמר אלא עד עשרים שנה אבל מעשרים ואילך חייב עכ"פ לישא אשה תדע דאח"ז אמרו שם רב הונא לטעמיה דאמר ר"ה בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהורי עבירה א"ר וכן תנא דבי ר"י עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיעו עשרים ולא נשא אומר תיפח עצמותיו. אך מדברי הרא"ש ז"ל לא משמע הכי שהרי כתב וז"ל הא לן והא להו דכולהו מודו דאם א"א לו ללמוד אם ישא אשה ילמוד תחילה ואח"ך ישא אשה וקצבה לאותו למוד לא ידענא ולא יתכן שיתבטל מפ"ו כל ימיו וכו' ע"כ הרי להדיא דלא שם קצבה ללימוד ואם איתא הול"ל עד עשרים שנה אלא ודאי דההיא דעד עשרים איירי בסתם בני אדם א"נ גם לת"ח בדאפשר ליה ומההיא דרב הונא י"ל לדברי התוס' או דרב המנונא הוה אפשר ליה או דהוא היה מחמיר בדבר מטעם ההרהור אבל לענין הלכתא אפי' אחר עשרים ושיטת רבינו מבוארת שאחר שכתב וכיון שעברו כ' שנה וכו' התיר למי שהיה עוסק בתורה להתאחר וכו' ולא שם קצבה בדבר כדברי הרא"ש ז"ל אך לא ביאר שאם א"א לו להיות בלא אשה ישא אשה תחילה ואולי דהוא נכלל במ"ש אח"ז והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו קאי נמי ארישא דמילתא וכ"כ הרב"י סימן א' ורמזו בכאן במ"ש מר"ן ודו"ק:

ה"ז מותר להתאחר. כבר כתבתי בשם הרא"ש ז"ל דאין קצבה לדבר ובלבד שיקיים מצות פו"ר ונראה שכן דעת רבינו שהרי לא פטר אלא למי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי דווקא: