מעשה רקח על הלכות אישות טו:א

האשה שהרשית וכו'. לכאורה קשה ממ"ש רבינו פ"ו דין יו"ד דאם קדש אשה ע"מ שאין לה עליו שאר כסות ועונה בכסות ושאר תנאו קיים ובעונה תנאו בטל דהוי מתנה עמ"ש בתורה והכא היכי מהני ולעד"ן דהכא אין זה תנאי גמור אלא שהיא רוצה למחול לו דבר זה ולהכי כתב רבינו לשון שהרשית שר"ל בעל פה ודרך רשות בעלמא לא דרך תנאי באופן שאם הוא ירצה לקיים העונה באיזה זמן היא לא תעכב על ידו שהרי היא לא אסרה עצמה עליו ומינה נמי שאם היא תתבע ממנו העונה אח"ז הרשות בידה כיון שאין כאן תנאי גמור ולא נחית רבינו הכא אלא להציל אשה זו מדין מורדת שהזכיר בפרק הקודם ובנוסחא אחרת כ"י משנת הש"ץ כתוב הרי זו מותרת במקום ה"ז מותר והוא מדוקדק עפי"ז שאין לה דין מורדת ולפטור ג"כ את האיש ממה שחייבתו תורה לקיים עונתו וזה הוא מ"ש בפרק אעפ"י דף ס"א ברשות כמה דבעי וכו' ומש"ה דקדק רבינו לכתוב אחר הנישואין דאילו אחר אירוסין לא שייך דבר זה דהרי אסור הוא לבא עליה מד"ס כמ"ש רבינו בפ"י ואם הכוונה לאחר שתנשא אז באמת תוכל להרשותו על דרך זה גם בפי"ב דין ז' כתב רבינו דין התנאי שהוא מתנה עמה דבעונה בטל תנאו אך כאן שאין תנאי אלא ששניהם מתרצים בדבר אין זה מתנה עמ"ש בתורה מכ"ש שכבר קיים מצות פריה ורביה ועיין להרל"מ ז"ל וראיתי להמש"ל ז"ל שהאריך קצת בזה ואחרי אלף מחילות נראה דפשוט הוא ע"ע. גם הרב"ש א"ה סי' א' הקשה על רבינו דאיך התיר לאיש ליבטל מלהוליד ובפרט אם אשתו בת בנים הא קי"ל בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך ואם מ"ש בגמרא ברשות כמה דבעי היינו אפילו במציאות שיבטל לערב אל תנח ידיך אם כן אימא דאף במציאות שלא קיים מצות פריה ורביה קאמר ומנא ליה לחלק ע"ש ויפה הקשה ז"ל אך נלע"ד דאם לא קיים פו"ר אין סברא לפוטרו דאין לך מורדת גדול מזה דאדעתא דהכי נשאה אך אם כבר קיים פו"ר אשמועינן רבינו דאין לזו דין מורדת כנז"ל ולענין דינו של איש סמך עצמו למ"ש לקמן דין י"ו ע"ש ודין זה שכתב כאן דמשמע קצת דיכול הוא ליבטל לגמרי יתכן באיזה מציאות כגון שרוצה לצאת לעבודת המלך או למרחקים מפני הרשאתה אך היותר נראה דהכא לא נחית רבינו אלא למה שהוא מדין תורה וסמך למ"ש לקמן דאל"כ תקשי מניה וביה ודו"ק: ומ"ש רבינו חייב לבעול בכל עונה. פירושו כפי העונה המוטלת עליו לפי אומנותו כמ"ש רבינו לעיל פי"ד ולאפוקי יותר מהעונה שאין לו שום חיוב מכ"ש שהיא מרשה אותה וזהו מ"ש הה"מ שהרי יש לה זמנים ידועים: