מעשה רקח על הלכות אישות יד:ב

יש לאשה וכו'. כתב הה"מ ז"ל זה מתבאר שם במשנה שאמרו הפועלים יוצאין שלא ברשות שבת אחת פירוש ולא יותר וכו' ע"כ. ורבינו אחר שכתב יש לאשה וכו' הוסיף ז"ל ולא יצא אלא ברשותה נראה שנתכוון דאינו רשאי לצאת כלל ועיקר כל עוד שמונע ממנה איזה עונה וא"כ כוונת הה"מ ז"ל דכשאמרו במשנה הפועלים שלא ברשות שבת אחת היינו שמעיקרה כשנשאו היה להם אומנות זה ואמטו להכי אין צריך רשות מהאשה ולא תני ליה אלא לומר דדוקא אותו זמן שרגיל בכך שרי טפי לא דאפילו יום אחד אינו רשאי להתעכב והם דברי הה"מ שכתב שבת אחת פירוש ולא יותר כלומר שזה הוא מאי דאשמועינן מתניתין ולפ"ז מתניתין דקתני תו הפועלים שתים בשבת לאו היינו הנך פועלים דקתני ברישא שיוצאים שלא ברשות שבוע אחת דהתם באותם פועלים שאין להם אלא עונה בכל שבוע ונראה להכריח דבר זה מההיא דרבה בר רב חנן דבעי מאביי חמר ונעשה גמל מאי ומתרץ רוצה אשה בקב ותפלות וכו' ואם איתא מאי קא מבעיא ליה ומאי קא מתרץ ליה הרי מתניתין התירה למנוע עונה אחת בכל שבוע דהוי י"ב עונות לשלשה חדשים ולמה לא הוזכרה המשנה לא בבעיא ולא בתירוצה אלא ודאי דפשיטא להו דרישא דמתניתין בפועל שמלאכתו בעיר אחרת איירי דעונתו פעם אחת בשבוע זה נראה בדעת רבינו עם דברי הה"מ ז"ל אף שמתוך דברי התוס' שם ד"ה והתניא וכו' לא משמע הכי אך יש ליישב ודו"ק:

וכן רך וענוג וכו'. היינו הטיילין שאמרו שעונתן בכל יום ומדנקט רבינו הך לישנא ש"מ דפוסק כמ"ד כגון מפנקי דמערבא שהם רכין ומעונגין ולאפוקי ממ"ד דרבינו פוסק כההיא דרב שמואל בר שילת וכמ"ש בדיבור הקודם: