מעשה רקח על הלכות אישות יד:יט

אין מחייבין וכו'. אין הכוונה שאם רצה לפדותה ביותר מכדי דמיה רשאי דהא כבר ביאר רבינו בפרק ח' דמתנות עניים דאין פודין את השבויים ביותר על כדי דמיהן אלא דכוונת רבינו דלא נימא אשתו כגופו דמי וכי היכי דבאדם הפודה את עצמו פשיטא דאין דין זה אמור ה"ה באשתו קמ"ל דאין מחייבין ביותר וכו' לאפוקי מתוס' דפרק השולח ובכתובות ע"ע ומ"ש ואפילו אין לו אלא כדי פדיונה נראה שלמדו מדלא חילקו ז"ל בדבר ונכלל ג"כ בתנאי הכתובה וכו':

ורצה לגרשה וכו'. ובאם לא רצה לגרשה נחלקו הפוסקים ז"ל לדעת רבינו דהרב"י סי' ע"ח וכאן על דעת רבינו כתב דאם אינו רוצה לגרשה אינו חייב ליתן לה כתובתה לפדות את עצמה אמנם הרב"ח והדרישה והרח"ם והרב"ש פ"י דגם בפעם שניה אם אינו רוצה לגרש חייב לפדותה והיא עצמה תוכל לתובעו או שיפדנה או שיגרשנה ויתן לה כתובתה והיא פודה את עצמה והדבר שקול לע"ד דאם איתא הו"ל לרבינו לפרש וק"ל: