מעשה רקח על הלכות אישות יד:יז

האשה שחלתה וכו'. בכתובות דף נ"ב ועמ"ש הה"מ שהתורה חסה על היפת תואר וכו' קשה ממתניתין דהאומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' דמשתקין אותו דעושה מדותיו של הב"ה רחמים ואינן אלא דין לכך נראה מ"ש מר"ן ז"ל שלדבריו הכל מתורץ אך מאי דאיכא למידק על רבינו דמנ"ל לחלק בין חולי קצר לחולי ארוך דפשטא דמתניתין מוכחא דאף בחולי קצר רשאי לומר לה הרי גיטך וכתובתיך ורפאי עצמך ואי מדחילקו בגמ' גבי אלמנה בין חולי שיש לו קצבה לאין לו קצבה ופי' רש"י חולי שיש לו קצבה שאינה חולה תדיר וכו' התם הוא בהפך ובחולי שיש לו קצבה נתרפאת מכתובתה ובאין לו קצבה דהיינו שהיא חולה תדיר הרי הוא כמזונות וחייבין היורשין לרפאתה ורבינו כתב דבחולי שאינו ארוך חייב הבעל לרפאתה ובארוך יכול לרפאתה מכתובתה או לגרשה וליתן לה כתובתה כדי שתרפא עצמה. וראיתי להרב"ח בא"ה סימן ע"ט שנרגש מזה ותירץ דרבינו מפרש למתניתין בחולי ארוך והספרי דדריש ושלחתה לנפשה מלמד שאם היתה חולה וכו' איירי בחולי שאינו ארוך וכו' כלומר דמכח זה חילק רבינו בין חולי ארוך לאינו ארוך איירי משנתינו וכו'. ואחרי המחילה הראויה אינו מחוור כלל חדא דרבינו לא חש לזה הספרי דלאו הלכתא הוא כמ"ש מרן ז"ל שהרי לא הזכירו בהלכות מלכים וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ועוד שבקש בזה לתת טעם והכרח למ"ש רבינו דאין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ ואין זה תלוי בזה כלל כמבואר ע"ש. ולעד"ן דרבינו דייק לה מלישנא דמתניתין דקתני לקתה חייב לרפאתה ואם א"ל הרי גיטה וכתובתה ותרפא את עצמה רשאי דאמאי הוצרכה המשנה להאריך כ"כ והכי הו"ל למתני לקתה יכול לומר לה הרי גיטך וכתובתך וכו' אלא משמע דמילי מילי קתני דאם לקתה בחולי קל וקצר חייב הוא לרפאתה אך אם הוא חולי ארוך רשאי לומר לה וכו' ודבר זה אף שלא נתבאר בגמ' רבינו הוציאו ג"כ מכח הסברא שהיא עמוד ההוראה דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה שהרי אי אפשר לבנין האנושי להיות בלי חולי או כאב קטן וגדול שם הוא ואם נתיר לגרש ושבעלה לא יהא חייב ברפואתה בקל כולם יוציאו נשותיהם ודבר זה החוש מחייבו אלא ודאי דחידושא דמתניתין לא איירי אלא בחולי ארוך דוקא ומזה הטעם עצמו כתב רבינו דאין ראוי לעשות כן מפני ד"א לחוש לגירוש הנשים מפני זה כל מאי דאפשר ונראה עוד דדייק לה מלישנא דמתניתין דקתני ואם א"ל הרי גיטך וכתובתך וכו' דלשון ואם א"ל מורה דלכתחילה אין לעשות כן דאל"כ ליתני ויכול לומר לה וכו' וזה דיוק נכון וגם בספ"י מהלכות גירושין פסק רבינו במי שנשתטית אשתו שאינו חייב לרפאתה מכח הסברא והראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין להה"מ ז"ל שם. וראיתי בשו"ת מהרח"ש סי' י"ז שדקדק מדברי רבינו שאם רוצה לגרשה כשהחולי ארוך צריך הוא לפרוע לה תחילה כל כתובתה ותוספתה ואח"ך יגרש ונכון הוא ע"ע: