מעשה רקח על הלכות אישות יד:טז

איש ואשתו וכו'. מתניתין בשלהי נדרים שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה וכו' נראה דהכוונה על כל דבר שאין לעמוד על בוריו שאין יודע האמת אלא אבינו שבשמים והם שייך לומר בו לשון זה דהשמים וכו' וכדברי הירושלמי. ומה שנראה מדברי רבינו דגם הש"ס דילן מודה לזה שהרי אמרו ביבמות דף ס"ה הוא אומר מינה והיא אומרת מיניה א"ר אמי דברים שבינו לבינה נאמנת וטעמא מאי היא קיימא לה ביורה כחץ הוא לא קים ליה ביורה כחץ ע"כ מבואר מזה דגם בדבר שהיא לבדה יודעת בו היא נאמנת ומדקאמר רבי אמי דבר שבינו לבינה וכו' ע"כ רבי אמי מפרש דהיינו שמים ביני לבינך וקאמר שהיא נאמנת וזה ע"כ דלא כרב המנונא דלדידיה אינה נאמנת אלא בדבר שהוא ג"כ יודע אבל באינו יורה כחץ דהוא לא מצי ידע אמרינן דמשקרא ביה ואינה נאמנת ומינה נמי דאם היא טוענת שהוא אינו משמש עמה כלל לא מהימנינן לה בטענת דכיון דהוא ג"כ ידע לא מעיזה פניה בפניו דזה לא נאמר אלא גבי גרשתני שהוא דבר המפרידה להדיא ממנו אמרינן דבהא ודאי לא משקרה וכ"פ רבינו לעיל פ"ד ופי"ד דהל' גרושין וגם רב הונא ס"ל הכי בכולי תלמודא כמבואר ואמטו להכי פסק רבינו כן בגירשתני אבל בהך דבעי רב המנונא שדין המשנה אינו אלא בדבר שהיא לבדה מרגשת וכו' לא קי"ל הכי אלא כרבא דגם כששניהם יודעים בדבר אינה נאמנת וכדברי הירושלמי וההגדה כנז"ל. ודבר זה מבואר הרבה מדברי רבינו לקמן פט"ו דין ט' שפסק דבטוענת דהוא אינו יורה כחץ שהיא נאמנת וזה דלא כרב המנונא ודאי אלא דפסק כר' אמי כנז"ל וס"ל דגם כפי הש"ס דילן כל דבר ששייך בין איש לאשתו נכלל בשמים ביני לבינך ומאי דאמרו באינו יורה כחץ לאו דוקא דהכל לפי הטענה ותדע דרבינו שם בדין ט"ו פסק דהאשה שטענה שאינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד או שאינו יורה כחץ יעשו פשרה וכו' וכתב שם ה"ה ז"ל שזה הוא דין המשנה אחרונה דנדרים שמים ביני לבינך וכו' והרי בטוענת שאינו יכול לשמש וכו' דהיינו שאין לו גבורת אנשים דהוא ג"כ ידע השווהו רבינו לאינו יורה כחץ דהיא ידעה והוא לא ידע וזה דלא כרב המנונא ודאי דהוא לא מוקים למתניתין אלא במילתא דהוא לא ידע דאם הוא ג"כ ידע היא נאמנת מידי דהוה האומרת לבעלה גרשתני כמבואר ומעתה רבינו כתב הדברים כסדרן והכל כפי הענין דבפרקין דקעסיק בדין מורד ומורדת מתשמיש השמיענו דבטוענים שאחד מהם אינו מתקרב לחבירו וחבירו מכחיש אין זה נידון בדין מורדת וחייבים אנו להטפל בזה בכל האופנים שאפשר עד שיתברר האמת כיון שיש ביניהם הכחשה ולפיכך סדר רבינו החכם לראות אם יודו זה לזה ושוב כתב היחוד בפני עדים וכו' והכל כדי לברר הדבר כל מאי דאפשר דכל זה נכנס במ"ש במשנה יעשו דרך בקשה דהכל לפי הענין ומתישב עוד דכפי הירושלמי היינו סעודה וכפי פי' רש"י וכפי פירוש ר"ת שהביאו התוס' שם ביבמות היינו שיבקשו רחמים על הדבר הזה ואין לומר בזה דפליגי בפירושא דמילתא דפשיטא דהכל נכנס במשמעות בקשה זו והן הן דברי הה"מ ז"ל שכתב שבירושלמי הזכירו אחת מדרכי הפשרה והפיוס וכו' ועיקר הכוונה הוא שיתפשרו ביניהם באיזה דרך שיהיה וכו' ע"כ. וזו היא דעת רבינו ג"כ שכאן הזכיר מין פשרה אחת ושם בפ' ט"ו דין ט"ו הזכיר פשרה אחרת משום דהכל לפי הענין כמבואר ועיין מ"ש בפרק ט"ו שם: