מעשה רקח על הלכות אישות יב:כג

המדיר את אשתו וכו'. שם ד"ע ומהגמרא שם מתבאר הפך דברי רבינו וכבר הר"ן ז"ל הליץ עליו עיין עליו ומ"מ אין שיטת כל הפוסקים כן אלא כפשטן של דברים ומה שאני תמיה על הה"מ ז"ל איך לא נרגש מזה אך מתוך דבריו נראה שנרגש שהרי לא הזכיר כי אם המשנה על דברי רבינו ולא הזכיר הסוגייא כלל רק בההיא דיעמיד פרנס שפירשו בגמרא למי שאין מעשה ידיה מספיקין דהיינו התירוץ הראשון ולמה שהקשו עליו ותירצו לא חיישינן דע"כ כמ"ש הר"ן דהמקשן לשיטתיה אזיל ולמה שלא פירש רבינו בהאומר כל הזן אינו מפסיד יש לומר שסמך על מ"ש בפרק ז' מהלכות נדרים כמ"ש הה"מ ז"ל והרמ"ך ז"ל בכ"י כתב וז"ל אם אין מעשה ידיה מספיקין לכל היכי מצי מדיר לה והיה לו לפרש כדמוקים לה בגמרא בדברים קטנים דרגילה בהו בבי נשא וכו' והי"ל לפרש שאחד מחבריו פרנס אותה שלא במצותו אלא דאמר כל הזן אינו מפסיד וצ"ע עכ"ל ובמ"ש הר"ן ז"ל הכל מתורץ:

ממתינין לו שלשים יום. הכי אמרינן בגמרא דעד שלשים יום לא שמעי בה אינשי ולא זילא בה מילתא טפי שמעי בה אינשי וזילא בה מילתא אמנם בירושלמי פרק אעפ"י יש דגם בלא הדירה יכולה לומר אי אפשי להתפרנס כי אם ע"י בעלי יעו"ש: