מעשה רקח על הלכות אישות יב:כ

הבעל שאמר וכו'. משמעות לשון רבינו דאף כשמעשה ידיה מספיקין למזונותיה בעינן שהיא תתרצה בדבר אבל אם מיחתה ולא קבלה עליה אינו יכול להכריחה והכי מסתברא לפי פסקו ז"ל דמזונות האשה מדאורייתא וכן נראה דעת רש"י בדף ק"ז שכתב וקבלה עליה וכו' אמנם הר"ן ז"ל בפרק הדר וריא"ז בפרק אעפ"י כתבו דבמספיקין מעשה ידיה אינה יכולה למחות ועיין להב"ש והרח"מ בא"ה סס"ט וס"ע. והרמ"ך ז"ל בכ"י כתב וז"ל משמע מכלל דבריו אע"ג דאינם מספיקין כיון ששתקה אין ב"ד נותנין לה מזונות ובפ' שני דייני גזרות אמרינן איכא בינייהו גדולה ולא ספקה דלמ"ד משום שמא אמר לה פוסקין לה מזונות דמשמע אע"ג דאמר לה פוסקין לה מזונות דלא מהני אמירתו וצ"ע. ושמא יש לומר דהכי רוצה לומר דמסתמא לא אמר לה כיון דלא ספקה ע"כ. ונכתב בצדו וגם רש"י ז"ל כתב שם דכיון דלא ספקה לא קבלה עליה: