מעשה רקח על הלכות אישות יב:יט

הלך בעלה וכו'. עיין לה"ה ז"ל שהביא דברי הרשב"א ז"ל וחלק עליו ולראית היתומים לא תריץ כלום. והקרוב אלי שלא חש לה משום שהדחיה היא מבוארת דהתם שאני שהוא מפרנס אותם והם הם נתחייבו לו ע"ז בהכרח משא"כ בנדון דידן שהפרנסה היא לאחת והחיוב הוא לאחר וכי היכי דמחלקינן בין סלוק נזק להבאת התועלת הכי נמי בחילוק כל דהו כההיא דהיתומים סגי לן ומדיוק לשון רבינו שכתב והיא לא לוותה ממנו משמע כדברי הראשונים ומסקנת הרב המגיד וגם התוספות שם חלקו בחילוק קרוב לזה דכתבו דביורד לתוך שדה חבירו ובונה חרבתו התועלת ניכר שם משא"כ באשה דאין ניכר עיי"ש. וראיתי להמש"ל שהקשה להה"מ ז"ל בעיקר חילוקו ולא ידעתי למה לא נרגש דגם התוספות כתבו ג"כ חילוק בין אשה ליורד לתוך שדה חברו ומדלא חלקו ש"מ דבכל גווני קאמרי עיי"ש: