מעשה רקח על הלכות אישות יב:טו

בד"א וכו'. כתב הרב המגיד אבל הרשב"א כתב וכו' וכ"כ הרב האיי ז"ל עכ"ל וכו' נראה פשוט שלא בא הרב המגיד אלא לומר שהרשב"א ורבינו האיי חולקין על רבינו דאין יורדין לנכסיו דאלו לפרטיות הסברות הדבר מבואר שהרשב"א ורבינו האיי הם חלוקין שהרי להרשב"א כפייה עבדינן אך אין יורדין לנכסיו ולרבינו האיי אפילו כפייה אסורה וההיא דאכפייה רבא לרב נתן בר אמי ס"ל כר"ת שם שפירש דהיינו כפייה בדברים ולא במעשה דהא קי"ל דמצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה א"נ שאני צדקה דכתיב בה תרי לאווי וכו' ומינה לענין נדרים דאין לב"ד לכופו אמנם רבינו ס"ל דכופין ע"פ מ"ש יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכמ"ש בפרק י"ד דמעשה הקרבנות ומכח זה פסק ג"כ בפרק שביעי דמתנות עניים דכופין על הצדקה משום דבההוא קרא כתיב בפיך זו צדקה הרי דהקיש רחמנא צדקה לנדרים ונדבות לענין כפייה ובזה נסתלקה קושיית הרל"ם שהקשה לסברת רבינו האיי ממ"ש רבינו גבי נדרים דכופין וכן מוכרח בגמרא עיי"ש ועיין להתוס' בבבא בתרא ד"ח והרשד"ם וי"ד סקט"ו וסקס"ו: