מעשה רקח על הלכות אישות א:ד

ובועל אותה על אם הדרך וכו'. היינו לאפוקי שלא היה צריך להביאה לביתו כיון שאין ביאה זו לשם אישות כמ"ש בדין א' ועיין עוד בד"ר פי"ד דין י"ו ולה"ה פי"א דין י"ב:

משניתנה תורה וכו'. הנה הראב"ד ז"ל השיג על רבינו בזה והרב המגיד ז"ל הביא לשונו שאם כדבריו מפתה איך משלם עליה קנס והלא לוקה וכו' וגירסא זו אינה לפנינו בדברי הראב"ד ז"ל מ"מ כוונתו מבוארת שהבין בדברי רבינו שאף שלא הכינה עצמה לכך אלא שפיתה אותה עד שנתרצית לו הרי עבר הלאו והיינו מ"ש ה"ה ז"ל ומ"מ אפשר שאינה אלא במיוחדת לכך כדברי הר"א ז"ל כלומר דלרבינו אפילו שאינה מיוחדת וכוונתו דיש פנים לכך ולכך אמנם להשגת הראב"ד ממפותה לא תריץ כלום ולקמן יתבאר בע"ה. אך במ"ש ה"ה ז"ל סיוע לדברי רבינו ממ"ש חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו' ע"כ לא זכיתי להבין דבריו שהרי רבינו ס"ל דלא נאמר כלל זה אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי כמ"ש פ"י דה"ג דין י"ט והסכים על ידו ה"ה יעו"ש: והנה רבינו בסה"מ לאוין שנ"ה כתב וז"ל הזהיר שלא לבוא על אשה בלא כתובה וקדושין והוא אומרו ל"ת קדשה ונכפלה האזהרה בזה הענין בלשון אחר והוא אומרו אל תחלל את בתך להזנותה ולשון ספרי זה המוסר בתו פנויה שלא לשם אישות ולמה כפל לאו זה ואין זה ענין נוסף בו וזה שכבר קדם שהאונס או המפתה אינו חייב שום עונש מן העונשים אלא קנס ממון וכו' והיה עולה במחשבתנו שיהיה דינו כדין כל דבר שבממון וכו' וכמו כן מותר שיקח בתו הנערה ויתננה לאיש שיבעול אותה ויפטרהו מזה ועל כן הזהיר אל תחלל וכו' לפי שזה שדנתי לענשו ממון לבד אמנם הוא כשיקרה שיפתנה איש או יאנוס אותה אבל כשיהיה הענין ברצון שניהם יחד ובהסכמה אין דרך לזה. והראיה לזה הטעם באומרו לא תזנה הארץ וכו' לפי שהפתוי והאונס לא יקרה אלא מעט אבל כשיהיה הענין בבחירה ובהסכמה ירבה זה ויתפשט בארץ וכו' וזה הלאו דפנויה לוקין וכו' עכ"ל יעו"ש. למדנו מדבריו אלה שאין במפותה ואונס שום עונש זולת הממון שחייבתו התורה מאחר שלא קדם לו שום הזמנה ורצון כי אם דרך פתוי ואונס לשעתו בדרך מקרה אבל אם זימנה עצמה לכך מתחלה אפילו בפעם אחת ולאיש אחד הרי עברו שניהם הלאו של לא תהיה קדשה ואם אביה הסכים בדבר עבר ג"כ הוא הלאו של לא תחלל את בתך להזנותה אשר לפי האמור אזדא לה השגת הראב"ד ז"ל שהקשה על רבינו מאונס ומפתה וקשה על הרב המגיד למה לא הליץ בעד רבינו בזה אכן ראיתי בדפוס מג"ע שאין שם השגה זו של אונס ומפתה לא בדברי הראב"ד ולא בדברי הרב המגיד והכי מסתברא דהרי מצינו עוד לרבינו בפרק ב' דנע"ב שהעתיק דבריו שכתב בסה"מ כנז"ל ואיך לא שת לבו הראב"ד ז"ל שכבר נרגש מזה רבינו ולא עוד אלא ששם הסכים לדברי רבינו יעו"ש אך בלשונו שינה שם באיזה דבר אך הכוונה באמת מסכמת למה שכתב בסה"מ כמו שיתבאר בע"ה. תדע דמרן ז"ל הרגיש דממ"ש שם משמע דבעינן שהכינה עצמה לכך מתחלה וממ"ש כאן לא משמע הכי וצריך לדחות שסמך עצמו למ"ש פ"ב דנע"ב ולא הזכיר הרב שבס' המצות כתבו גם כן להדייא דמינה יש להכריח דודאי זו היא כוונת רבינו ואין כאן דוחק ומניה יש לנו להכריח דמ"ש שם אבל אם הניח בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבוא עליה גורם שתמלא הארץ זמה וכו' אין הכוונה דאין עובר הלאו כי אם באופן זה שהרי הקדים שלא יאמר האב הריני שוכר את בתי הבתולה לזה שיבא עליה או אניח זה לבא עליה בחנם וכו' הרי שאפילו ביאה אחת לאיש אחד הזכיר בכתוב וכמ"ש להדייא בסה"מ שהזכרנו אלא בא לתת טעם להפסוק שסיים ולא תזנה הארץ וכו' כלומר שזה יגרום רבוי הזנות ונמצא אב נושא את בתו ואח נושא אחותו וכו' ואין ספק שיש לנו להסכים דבריו ז"ל שלא יסתור את עצמו כל עוד שהלשון סובלו. ומעתה מ"ש מרן שם דכל שהיא מוכנת לזנות עם כל הבא עליה מקרייא זונה וכו' לא כתב הרב זה אלא לדחות השגת הראב"ד שם דאין קדשה אלא היושבת בקופה של זונות דווקא ולזה בא מרן לומר דגם לדעתו ז"ל אינו בדין שהיושבת בקופה של זונות דווקא אלא כיון שהכינה עצמה לזנות בהכרח תקרא קדשה תדע דבהל"מ פ"ד שהתיר רבינו פלגש למלך ואסרה להדיוט כתב שם מרן דלהדיוט אסורה מלאו דלא תהיה קדשה כמ"ש כאן וזה מוכרח כמ"ש דמ"ש בהלכות נע"ב לא נחית אלא לדברי הראב"ד כאמור ואין לתמוה לפי זה איך הותרה למלך כיון דלהדיוט אסורה בלאו דלת"ק דיש לומר דכמה דברים הותרו למלך משא"כ להדיוט כמ"ש בפרשת מלך את בנותיכם יקח וכו' כלומר בע"כ ופסוק נתתי לבן אדוניך בשמואל ב' סי' ט' ופירש"י המלך רשאי להעביר נחלה שנאמר במשפט המלוכה את שדותיכם ואת כרמיכם יקח ונתן לעבדיו ע"כ וסברא אלימתא אשכחנא נמי בהאי מלתא דכיון דהקפידה תורה ע"ז פן יפרוץ הדבר וירבה הזנות ותלה הטעם פן תזנה הארץ מעתה גבי מלך לא שייך דבר זה כלל ומי ידמה עצמו למלך את כל זה כתבתי לענ"ד ומצאתי כדברי ממש להריב"ש ז"ל סי' שצ"ח תלי"ת גם הרב בעל המפה ז"ל בא"ה סי' כ"ו כתב דלדעת הרמב"ם והרא"ש והטור ז"ל לוקין גם על הפלגש משום לא תהיה קדשה לאפוקי דעת פוסקים אחרים ע"כ והכנה"ג בהגהות ב"י הזכיר כמה פוסקים שנחלקו בזה יעו"ש וראיתי להרח"א ז"ל בס' עץ החיים שהרבה להקשות בזה ובפרט לדברי מרן ז"ל אך במה שכתבתי יתורצו רובם ככולם להמעיין היטב שוב ראיתי לרבינו בפי"ח דאיסורי ביאה דין ב' דנראה מלשונו דקדשה היינו שהפקירה עצמה לכל יעו"ש. ועמ"ש בפט"ו דין ב' כמרן ז"ל בשם הר"א בנו של רבינו ומ"ש שם בע"ה. וסברא מחודשת ראיתי שהביא הרב עצמות יוסף לשון רי"ו ח"א נתיב כ"ג דמשמע מלשונו דהבא על הפנויה היא לבדה עוברת הלאו דלא תהיה קדשה והוא עובר על לאו דלפני עור לא תתן מכשול וכתב עליו שלא מצא לו חבר בדבר זה אך הרואה דבריו במקומם נראה דיש לישבם דכוונתו שהאיש עובר ג"כ על לאו דלפני עור מלבד הלאו דלא תהיה קדשה ולמ"ש מרן ז"ל להליץ בעד רבינו דהנך פלגשים באמה העבריה על ידי ייעוד איירי הקשה עליו הכנה"ג ז"ל דאם כן אשה גמורה היא שהרי יוצאה בגט דווקא ואיך קרי לה פלגש יעו"ש. ונלע"ד בזה דכיון דמתחלה קנאה לשם אמה אף שאח"כ ייעדה מתקרייא בשם זה על שם תחלת הענין תדע עוד שאין צריך לקדשה דכסף קנייתה הוו קדושיה ובהא דמייא קצת לפלגש ודוק: ולדעת רבינו דפילגש הויא בלא קדושין אין ספק דאין צריך גט ממנו דאיתקש יציאה להויה ולדעת הסוברים שהיא מותרת אף להדיוט אם נשאת אחר שהוציאה היא מותרת לחזור לו וכן ראיתי בפוסק אחר ופשוט הוא: ודע שרבינו בסה"מ מצוה רי"ג כתב שצונו לבעול בקדושין וכו' ומשמע מניה דבלא קדושין עובר ג"כ בעשה ועיין להרל"מ ז"ל והן הן דברי הרב המגיד ז"ל אך במ"ש שם שרמ"ך ז"ל הבין בדעת רבינו שגם בבא על הגויה עובר הלאו של לא תהיה קדשה הוא דבר קשה להולמו הרבה שהגמרא והפוסקים ורבינו עצמו כתב להדייא דאין שום איסור מן התורה בבא על הגויה דרך זנות אף שאיסורה חמור מדין תורה ומי הכריח להרמ"ך ז"ל להבין כן בדברי רבינו אדרבה ממ"ש כל הבועל אשה בלא קדושין וכו' משמע דבמאן דשייך בה קדושין איירי ואני הצעיר מצאתי דברי הרמ"ך בספר קדמון כ"י וז"ל לפיכך כל הבועל וכו' לא נהיר זה שילקה אדם הבא על אשה לשם זנות דאם כן הבא על הגויה ילקה מדין תורה דודאי כל הבא על הגויה לשם זנות בא עליה ולא לשם נשואין דהא אין קדושין תופסין בה ומה שהביא מלא תהיה קדשה הא תרגם אונקלוס לא יסב גברא מבני ישראל איתתא אמה וכן ראוי לנו לפרש שאין מקרא בכל התורה שיאסור שפחה לבני ישראל ועבד לבת ישראל כי אם זה ואפילו יהיה כדבריו לא בא לאסור כי אם מזומנת לזנות כמו הגויות המזומנות לזנות וזה הוא לשון קדשה וכן מפורש בספרי אבל הבא על הגויה באקראי שאינה מזומנת לזנות אפילו בא עליה לשם זנות אינו אסור כי אם מדרבנן וכן מפורש בפ"ב דע"ז וצ"ע עכ"ל. והדברי' נוטים שכל כוונתו אינה אלא להקשות על רבינו כעין מ"ש הראב"ד ז"ל אלא שהוסיף דאף אנו נאמר דהבא על הגויה ילקה כיון דהכל דרך זנות וכו' ולעולם דלא הבין זה באמת בדעת רבינו ושאר דבריו יש לישבם ע"פ האמור ואין להאריך בזה: