מעשה רקח על הלכות אישות א:א

לישא אותה וכו'. בנ"א כ"י אין שם לישא אותה ונראה לי דיש להגיהו דאם אין כוונתו לשם אישות הויא קדשה שכתב רבינו דין ד' והיא מותרת לאחרים כמותו ואם היא לשם אישות הרי נעשית אשת איש שחברו נהרג עליה כמ"ש הרב המגיד ז"ל:

לתוך ביתו. מדברי רבינו משמע דבעינן איזה מעשה המוכח דאם לא כן למה הזכיר. זו כלל היה ראוי לומר ובועלה בינו לבין עצמו וכו' ואין צריך להזכיר ההכנסה לבית ועיין דין ג':

בפני שנים וכו'. דהכי קי"ל בכל דוכתא דאין דבר שבערוה פחות משנים דילפינן מג"ש דדבר דבר בגטין דפ"ט ובקדושין דס"ד ועיין פ"ד דין ו' ופ"ה דהל"ג דין י"ג ולפי זה מ"ש אח"כ שנאמר וכו' לא בא לומר אלא דמשניתנה תורה בעינן קיחה דווקא דהיינו קדושין (כאן חסר איזה תיבות מחמת שבלה) שכתוב בהם כי יקח איש אשה ובא אליה ובנ"א כתיבת יד אין שם ובא אליה ונראה שהיא יותר נכונה ובנ"א כ"י מצאתי כי יקח איש אשה ובעלה ובא אליה אכן בפר"ק דקדושין ד"ד הוכיחו מפסוק דכי יקח איש אשה ובעלה ללמד דקדושין בכסף או בביאה ועיין לרבינו פרק ג' דין ב':