מעשה רקח על הלכות דעות ו:ח

המוכיח את חבירו תחילה לא ידבר לו קשות. מדכתב אחר זה במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו וכו' משמע להדיא דכולא הך מלתא בבין אדם לחבירו איירי ואם כן קצת קשה דמשמע דבפעם ראשונה לא ידבר קשות ומכאן ואילך הותר אף להכלימו, וזה אינו דלא הותר כלל זולתי במילי דשמיא כמו שכתב רבינו להדיא לקמיה אבל בדברי שמים וכו' ומבואר הוא דכוונת רבינו שבתחילת הדברים לא ידבר אליו קשות כי אם רכות ובתוך הענין אף אם ידבר איזה דיבור קשה לפי צורך הענין לא יזיק שלא יכלם כל כך מאחר שדיבר עמו תחילה רכות אבל אה"נ דלא הותר מעולם להכלימו להדיא חלילה כן נראה לענ"ד. ועיין להרב לחם משנה שהניח דברי רבינו בצ"ע: