מעשה רקח על הלכות דעות ו:ז

הרואה את חבירו שחטא וכו'. הקשה הרב לחם משנה ז"ל דבגמרא אמרו אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר תוכיח מכל מקום ואם כן למה לא הזכיר רבינו דאפילו תלמיד לרב עד כאן ואחרי המחילה לא קשיא מידי שכבר ביארו בפ"ה דהלכות תלמוד תורה כי שם ביתו וז"ל ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו למדתנו רבינו כך וכך ומה שלא חש להזכירו גם כאן מקרא דהוכח תוכיח הדבר ברור דכיון דאופן התוכחה של התלמיד לרב אינה כאשר ידבר איש אל רעהו שהוא נלמד מק"ו דאביו דאיתא פ"ק דקידושין וכתבו מרן ז"ל שם כי היכי דלא הביא דין האב כאן לא הביא גם כן דין הרב וכתבם במקומם מכ"ש שהם למדין זה מזה כאמור ואין כאן שום תפיסה עליו בזה. ולמ"ש מרן דפסק וכו'. עיין להרב לח"מ ז"ל ועם מ"ש מרן עוד הכל מיושב ודו"ק: