מעשה רקח על הלכות תרומות ו:ו

ואינו משלם דמי מה שאכל. ראיתי להמל"מ ז"ל שכתב וז"ל תמהני בדין זה שפסק רבינו מההיא דאמרינן ר"פ אלו נערות דף (ל"א) [ל'] מאי איכא בין רבא לאביי איכא בינייהו זר שאכל תרומה ומוכח התם דלא מפטר מתשלומין אלא בשתחב לו בבית הבליעה ומצי לאהדורי ע"י הדחק אי נמי במשקין הא לאו הכי לא מפטר וצ"ע עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין דודאי גברא חזינא וכו' דדברי רבינו הם לקוחים מהגמרא דכתובות דף ל"ב כר' יוחנן דבממון ומלקות מלקא לקי ממונא לא משלם והלכה רווחת בכל מקום דאין אדם לוקה ומשלם ופסק רבינו בכמה מקומות ומחלוקת אביי ורבא הוא בפירוש דברי רבי נחוניא בן הקנה שהיה עושה יום הכיפורים כשבת לתשלומין והיינו לענין כרת או מיתה בידי שמים דוקא וכ"כ רש"י ז"ל שם ד"ה זר שאכל וכו' ומתבאר ג"כ ממ"ש פרק כל שעה (פסחים דף ל"ב) ד"ה כר' נחוניא בן הקנה הרי מבואר כשמש דמיתה בידי שמים דוקא קאמר ומדיהיב טעמא רבינו שאינו לוקה ומשלם משמע דבדליכא מלקות כגון במזיד בלא התראה פשיטא דמשלם וגם פסקו להדיא בפ"י הל' ה' אכל תרומה במזיד אם היתה טהורה משלם וכו' גם בהל' כ' פסק דאכל תרומה טמאה משלם וכו' וכיון שכן מה כל החרדה הזאת על רבינו ודין הקדימה וכו' כבר פסקו פ"ב ופ"ג דהלכות גניבה: