מעשה רקח על הלכות תרומות ד:ג

התורם שלא ברשות וכו'. מרן ז"ל טרח להליץ בעד רבינו מהסוגיא דאלו מציאות דף כ"ב ומ"ש בגירסת ה"נ מסתברא וכו' בס' אסיפת זקנים הביא גירסאות אחרות עיי"ש. ועיקר ההכרח לענ"ד נראה לדעת רבינו ממ"ש שם רבא דלא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד משום דמצוה היא וניחא ליה דמשמע אף שלא עשאו שליח וכפשטא דסוגיא דפ' האיש מקדש וכן דעת הסמ"ג עשין קל"ד והרב ב"י יו"ד סי' של"א ועיין להט"ז ז"ל שם שהאריך בזה ויישב דברי רבינו:

אם בא בעה"ב וכו'. כתב המל"מ ז"ל מכאן ולהבא נעשית תרומה ולא למפרע ירושלמי פ"ק דתרומות הלכה א' ע"כ ולא ידעתי למה כתב כן בסתמא בדעת רבינו כיון דמהסוגיא דאלו מציאות לא משמע הכי דפריך וכי נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה אמאי בעידנא דתרם הא לא הוה ידע וכו' משמע דתרומתו תרומה היינו גם למפרע: