מעשה רקח על הלכות תרומות ד:ב

אבל התורם משלו וכו'. כתב מרן ז"ל פרק אין בין המודר וכו' ומשמע דממילא נפשטא גם בעיא ראשונה ע"כ נראה דכוונתו דכיון דמסיק בבעיא שניה דתורם משלו על שאינו שלו טובת הנאה שלו מעתה קם ליה ההוא דלעיל אמתני' דתורם את תרומותיו וכו' דקאמר אלא לאו אדעתא דנפשיה ומשלו תורם על של חבירו וכו' אלא לאו אין צריך דעת ודחיית רבא באומר לא משגחינן בה דההיא בשל בעל הכרי ואנן מוקמינן לה בשלו על של חבירו מכל שכן דר' יוחנן גופיה אפשר דהוציא דינו מהך מתני' גופה ובהכי מיתרצה תמיהת המל"מ על דברי מרן ז"ל עד שהוצרך להביא עצות מרחוק דהריטב"א ז"ל כתב דילפינן לה מההיא דרב הונא פ"ק דבכורות הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ופסקה רבינו פי"ב דביכורים הל' י"ג עיי"ש דאף דראיה נכונה היא מ"מ אין כאן תמיהא על מרן ז"ל כאמור: