מעשה רקח על הלכות תרומות ג:ד

אין תורמין וכו'. דברי רבינו ברורין דבירושלמי ובגמ' דידן פרק כל המנחות מפיק לה מדכתיב ונחשב לכם תרומתכם דגזרת הכתוב היא שיתרום במחשבה ובאומד הדעת אלא שהראב"ד ז"ל ס"ל דטעם הכתוב כדי שיתרום בעין יפה וכן דעת הר"ש ז"ל והתוס' בגיטין דף ל"א וזהו מ"ש מרן ז"ל שטעם הראב"ד ז"ל לא הוזכר בגמ' ושאינו מבין דבריו וכו'. אלא שראיתי להמל"מ ז"ל שתמה על דברי מרן ז"ל דכוונת הראב"ד היא פשוטה דכשהוא תורם מאומד כיון שאינו יכול לכוין דעתו היא הן חסר הן יתר (וכו') [מכוונתו] ובתרומה ליכא שיעור אבל כשהוא במדה דעתו לתרום דוקא מה שהוא כוונתו ואם יוסיף או ימעט נמצא מקלקל ע"כ ונראה דיפה כיון ז"ל.

עוד תמה המל"מ במ"ש מרן דמה לנו ולקפידתו וכו' שדין זה לא נאמר אלא גבי מעשר שיש לו שיעור אבל בתרומה דליכא שיעור ליכא קלקול אלא כשהוא מקפיד וכו' ע"כ. וזה אינו דמהיכן נפקא לן האי מילתא דבמקפיד איכא קלקול ובשאינו מקפיד ליכא כיון שלא נזכר זה בגמ' לא בבבלי ולא בירושלמי ובמ"ש מרן על דברי הר"ש אבל עדיין יקשה דאיכא למיחש שמא יוסיף בתרומה ונמצא תרומתו מקולקלת ע"כ כתב עליו הפר"ח דאין זה כלום שיכול להרבות בתרומה כמה דבעי כיון שיש כאן שיירי חולין ע"כ והיא משנה ערוכה והזכירה רבינו בדין הבא ולענ"ד נראה דאעיקרא דדינא הוא דמקשה אמאי וכו' ועוד עיין לקמן בדין הבא: