מעשה רקח על הלכות ציצית ג:ד

כסות של בגד וכו'. שם דף מ' איפליגו רבא ורבי אחאי בהא ופי' רש"י וכנפיה של עור שנחתכו קרניה ותלה בהם עור ע"כ ופסקו הרי"ף והרא"ש ורבינו כרבא ומהרי"ק בשם הרב מנוח הביאו מרן ז"ל הכריח מדכתיב אשר תכסה בה ואין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד ומשום הכי אזלינן בתריה בין לפיטור בין לחיוב ובההיא של עור כתב מהרי"ק ז"ל והביאו הרב ב"י סימן י' דפשיטא דלא מקרי הכי אלא א"כ רובה של עור ע"כ ומדכתב דבעינן רובו כדי לפוטרו מכלל דבחציו חייב מספק אכן נראה פשוט דלא יברך עליו ועיין להרב מג"א ז"ל.

כסות של שני שותפים וכו'. חולין דף קל"ו כדברי רבינו.

מכאן ואילך חייבת. וכתבו התוס' והרא"ש בחולין דף ק"י דחיוב זה אינו אלא מדרבנן מפני שנראית כשלו דמן התורה היא פטורה לעולם ובב"י סימן י"ד כתב עוד על דברי הטור שכתב וליטול טלית חבירו בלא דעתו ולברך עליו יש אומרים שהוא מותר דניחא ליה לאניש למעבד מצוה בממוניה ובלבד שיקפול אותה אם מצאה מקופלת ע"כ והיא דעת המרדכי אמנם הסמ"ק ס"ל דאם מצאו מקופל צריך ליטול רשות והעולם נהגו היתר בטליתות שמוצאים בבית הכנסת וכן דעת הרא"ש ז"ל והכנסת הגדולה שם כתב דבאותם טליתות שהם מוקדשים בבית הכנסת לכל מי שיצטרך נהגו היתר גמור אפי' אם לא קפלום מפני שהשמש מקפלן וכו' ובשיירי שם הביא משם רש"ל דדוקא בביהכנ"ס מותר אבל להוציאם מביהכנ"ס וללבוש טלית ולהניח תפילין (אסור) דלא ניחא ליה שיטול את שלו ממקום שהניחו ע"כ.