מעשה רקח על הלכות ציצית א:ה

אף על פי וכו'. מבואר בספרי יכול שהם שתי מצות מצות תכלת ומצות הלבן ת"ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ולא שתי מצות ע"כ הגהות מיימוני ז"ל.

וארבע ציציות וכו'. משנה שם ודע דבגמרא לא אתמר מנא לן הא מלתא ורבינו פירש שם במשנה ראשונה וז"ל וכולן סמכו אותן לרמזים שיש בפסוקים שהם ראיה עד שיהיו מעכבות אבל הענין קבלה בידינו תוס' יו"ט ז"ל. וראיתי בזה להטור או"ח סי' י"א שכתב ד' ציציות מעכבות זו את זו שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת וכו'. וכתב עליו הרב ב"ח ז"ל הוה מצי למימר נפקותא אחרת דאם אין בה כל הארבע אסור לו לברך עליה ואם מברך הוי ברכה לבטלה וכו' אלא דלפי דברכה אינה מעכבת ובשבת נמי דאינו יכול להטיל בה ציצית אינו עובר בעשה כדכתב במרדכי לפיכך אשמועינן הך נפקותא וכו' ע"כ. ואחרי המחילה לענ"ד אין צורך לכל זה דמכיון שהטור כתב דמעכבות זו את זו וכו' ממילא משמע דאין לו לברך עליה דאיך יברך להתעטף בציצית ואין כאן ציצית ואפילו בספק גרידא הרי קי"ל ספק ברכות להקל אלא דאיצטריך הטור ז"ל לאשמועינן דין שבת משום דהוה ס"ד דכיון שהוא דרך מלבוש וגם מלבוש גמור הוא והציציות יהיו כטפלים לבגד קמ"ל דחייב וכמ"ש בגמרא בשבת דאדרבה הציציות חשובים הם אצלו דדעתו להשלימם ותירוץ הרב ב"ח ג"כ הוא קצת דחוק ונראה פשוט כמ"ש מלבד דהטור ז"ל סירכא דלישנא דגמרא נקט דההך מתניתין גופא מייתי רב הונא הא דהיוצא בשבת וכו'. והרב כנסת הגדולה שם הביא דהרי"ף ז"ל בתשובה אסר לצאת בטלית המצוייצת בליל שבת כיון דלילה לאו זמן ציצית היא הר"ד כתב יד ז"ל והרדב"ז סימן רמ"ד כתב ואני מן המתירים משום דמלבוש הוא לכל ישראל וכו' ע"כ וכן נראה שהיא הסכמת הפוסקים ז"ל.

והלובש טלית וכו'. אף שדבר זה כבר הוא מבואר ממ"ש לעיל נראה דאיצטריך לאשמועינן דאע"פ שיש לו תכלת ולבן אלא דבטלית זה אין בו כי אם כולו לבן או כולו תכלת או שניהם כאחד כלומר שיש בטלית זה שתי ציציות לבן ושתים תכלת אי נמי שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת (לפי שיטתו ז"ל) מכל מקום יצא וקיים מצות עשה אחת דכיון דאין הלבן מעכב התכלת ולא התכלת את הלבן א"כ באיזה אופן שיעשה יצא ידי חובתו ממצוה זו ודקדק לכתוב מ"ע אחת ע"פ מ"ש לעיל בהל' ג' דשתי ציווים הם חוטי לבן ושיכרוך עליהם החוט של תכלת וכאן שלא עשה כן קיים המ"ע האחת כלומר אף שאין כאן השתי ציווים ועמ"ש שם.