מעשה רקח על הלכות ציצית א:טו

הטיל ציצית על הציצית וכו'. הנה מרן הקדוש ז"ל פירש הסוגיא דמנחות דף מ' לדעת רבינו וכתב שפסק כרב פפא ולא פליג ארבא בחילוק הטיל לבעלת שלש להטיל למוטלת והוא דרך נכון על דברי רבינו אלא דקצת קשה לישנא דרב פפא ממאי דהאי גברא לאוסופי קמכוין וכו' דהו"ל לומר ממאי דכי עבר על בל תוסיף הוי מעשה בהכשר וכו' וצ"ל דהכי קאמר מנא לך לומר דמימרא דרב הונא דשרי להטיל למוטלת דכוונת המטיל לאוסופי ומכח זה פירשת דברי רבי זירא דבעבר על בל תוסיף מקרי מעשה בהכשר דילמא כוונת רבי זירא בנתכוון האי גברא לבטולי ואז ליכא בל תוסיף וכשר אמנם אם עבר על בל תוסיף בהא לא מכשר רבי זירא כלל ומרן ז"ל קיצר במובן. וראיתי להרב מגן דוד או"ח סימן י' שכתב על דברי מרן שפירושו דחוק ופירש ז"ל דרבא להקשות על רבי זירא קאי דכיון דעבר על בל תוסיף ע"כ הוי תעשה ולא מן העשוי ובא רב פפא לחזק דברי רבי זירא ואמר דמסתמא האי גברא לא נתכוון להוסיף דלאו ברשיעי עסקינן אלא נתכוון לבטל והראשונים כאילו אינם ומעשה בהכשר הוא ואין זה דומה להטיל על בעלת שלש וכו' דהתם פסול גמור וכו' ע"כ תורף דבריו ואחרי המחילה רבה לפי דרכו איכא תרי דוחקי חדא דלפי דבריו רבא בא לחלוק על רבי זירא לגמרי ולדברי מרן לא ותו דא"כ הו"ל לומר מתקיף לה רבא אי נמי והאמר רבא דהוא מוכח דפליג ותו דכיון דסתם תלמודא בעי להקשות מרבי זירא להטיל על בעלת שלש איך יביא תכף קושיא על רבי זירא גופיה אין זה הדרך על כן נראה שדברי מרן ז"ל נכונים ותו דיותר מסתבר כי היכי דלא ליפלגו רבא ורב פפא אהדדי בעיקר החילוק ועיין להרב ב"י שם ומ"ש הרב לחם חמודות על הרב ב"י דאישתמיטתיה להרב ב"י דברי הראב"ד ז"ל יעו"ש. נראה לענ"ד דלא קשיא ולא מידי משום דהרב ב"י מפרש דברי הרא"ש דסוגיין בסתם איירי כמ"ש שם בדרך שני ולפ"ז אי אפשר להשוותו לדברי הראב"ד כלל עיי"ש. ואיכא למידק אמאי השמיט רבינו הכא ובסוף פ"ג ההיא דחסידים הראשונים שהיו מטילין הציצית קודם גמר אריגת הבגד תוך ג' אצבעות כאמור שם בגמרא והרי בפ"ד דהלכות תפילה הביא ההיא דחסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם תפילה וכו' וי"ל דס"ל לרבינו דאפשר דהנך חסידים הראשונים הוה ס"ל דציצית חובת מנא הוא מדהטילו הציצית בעוד שלא נגמרה אריגתו ורבינו פסק לקמן דחובת גברא הוא ולהכי לא הזכירו ודו"ק.