מעשה רקח על הלכות ציצית א:יג

כיצד הביא כנף וכו'. שם דף מ"א ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ויתלה בה ע"כ וטעמא משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה בבגד זה בשעת עשיה וכ"כ הרא"ש ז"ל ועיין להרב ב"י סי' י'. ונראה לענ"ד שאם חבר שני טליתות מצוייצות יחד ובכל אחד מהם היה בו שיעור עיטוף ושוב הסיר הד' ציציות שהיו בהם בצד האמצעי כלפי התפירה של שניהם מקום חבורן והניח השנים האחרים שכלפי חוץ שהוא כשר וקרוב לזה כתב הרשב"א בתשובה הביאו הלחם חמודות סימן כ"ז והוא מהרב ב"י סימן ט"ו עיי"ש ועיין להרב בני חיי בענין זה שם.

ומותר להתיר וכו'. שם ובשבת דף כ"ב פלוגתא דרב ושמואל ומוכח התם דהלכתא כשמואל דאמר מתירין ציצית מבגד לבגד וכתבו התוס' ז"ל דאע"ג דשמואל סבר דחובת טלית היא אפ"ה מתירין כיון שעשהו לצורך בגד אחר וגבי מזוזה דאמרינן במציעא דף ק"א דנענש אותו שנטלה שמא לא היה בדעתו להניחה בבית אחר אי נמי מזוזה שאני שעשויה להציל מן המזיקין וכו' ע"כ. והרב מגן אברהם סימן ט"ו הביא משם השאלתות כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקבעו בטלית אחר וה"ה במזוזה כשרוצה לקבעה בפתח אחר שרי ליטלה ע"כ אבל התוס' אוסרים במזוזה עכ"ל. וקצת קשה דלפי תירוץ ראשון של התוספות כשקובעה בבית אחר שרי ואיך כתב בסתם דדעת התוס' לאסור אפילו אם קובעה בבית אחר וי"ל דמסתברא דכיון דהתירוץ השני היא יותר מרווח ואליבא דכו"ע נקטינן כוותיה וגם בפסקיהם ז"ל שם אסרו במזוזה סתם שמע מינה נמי דדעתם ז"ל לפסוק כתירוץ בתרא (ועיין מ"ש ספ"ה דתפילין) וכל זה כשאינו מתיר הציצית כדי לעשות באותו טלית יפין מהם דאם עושה כן כדי לשים בו יותר יפין מסתברא דשרי להחליפן משום זה אלי ואנוהו וכ"כ הלבוש הביאו הרב שם וכ"כ הרב כנה"ג ז"ל והוסיף עוד דאפילו אם הוא מקוטע אף דמעיקר הדין הוא כשר יכול להסירן ולהחליפן וכו' עיי"ש. ועיין מ"ש בפ"ג הל' ט' ד"ה נפסקו וכו'.