מעשה רקח על הלכות ציצית א:יא

חוטי הציצית וכו'. מנחות דף מ"ב וסוכה דף ט' אמר רב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה דבעינן טויה לשמה ופי' רש"י מן הגרדין שתולין בסוף הטלית מותר האריגה וגדל שם הציצית מיניה וביה מן הקוצין חוטין שניתקו בשתי וקושרין אותם ותלויין לראשיהם בבגד לאחר שנארג וקרי להו קוצין על שם שבולטין כקוצין מן הנימין כגון טלית שתפרוה או שעשו בה אימרא במחט וראשי חוטי התפירה תלויין בה ומהן גדלו הציצית פסולה הואיל ותלויין ועומדין כל אלו בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית לאו עשיה לשמה היא. מן הסיסין פקעיות כדוריות של חוט ע"כ והרא"ש ז"ל מפרשה בענין אחר עיין עליו ורבינו מפרשה כפשוטה דמן הקוצין היינו הצמר הנאחז בקוצין וכו' אמנם מ"ש רבינו ולא משיורי שתי וכו' קצת קשה דתיפוק לי משום דאין כאן טויה לשמה ומלשונו ז"ל משמע שהוא משום ביזוי מצוה וגם דומיא דצמר הנאחז בקוצין ונימין הנתלשים וכו' דהוו משום ביזוי מצוה אם לא שנאמר דקמ"ל דאפילו במציאות שטואן לשם ציצית ושוב נמלך לארגן בבגד אפ"ה פסולין וכו' וכזה מצאתי להרב מגן דוד סימן י"א על דברי הרב ב"י שכתב הטעם משום ביזוי מצוה להדיא עיי"ש ודין הסיסין לא הזכירו רבינו וצ"ל דמלתא דפשיטא היא דאין כאן טויה לשמה וכבר הקדים זה בלשונו הטהור.

מצמר הגזול. מההיא דסוכה דף ט' ועשו להם משלהם וכו'. וכתב מרן ז"ל ורבינו שכתב מצמר הגזול פסול נראה דמיירי קודם יאוש אי נמי אפילו אחר יאוש לא קני משום דהוי שינוי החוזר לברייתו ע"כ וכ"כ הרב ב"י שם. וראיתי להרב מגן דוד או"ח סימן י"א שנתעצם בזה הרבה וז"ל ותמהתי על פה הקדוש דשני התירוצים הם תמוהים דהתירוץ הראשון שמיירי קרא דועשו להם משלהם לאפוקי גזל בלפני יאוש פשיטא למה לי קרא דהכי פריך בב"ק דף ס"ו קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש פשיטא. ועל התירוץ השני קשה מתלמוד ערוך ריש הגוזל קמא דאמרינן גזל צמר ועשאם בגדים היינו שגזל צמר ועשה מהם נמטי דאז לא ליבנם מקודם אבל אם עשה מהם בגד ע"כ ליבנם מקודם וקנאם כבר בשינוי דליבון ואביי אמר שם דמיירי שגזל צמר טווי ועשה ממנו בגד דהיינו גם בזה לא עשה הגזלן שינוי דליבון אלא היה קודם הגזלה קודם שטווה אותם הנגזל וליבון הוי שינוי שאינו חוזר כדאיתא התם וא"כ זה שגזל צמר ועשה מהם ציצית ע"כ כבר ליבנה דבלא ליבון והשייך לו תחילה אי אפשר לעשות ממנו חוטין כדמוכח התם עיי"ש א"כ ודאי לא הוי שינוי החוזר לברייתו מחמת הליבון ובודאי אישתמיטתיה אז להרב ב"י סוגיא זו עכ"ד. ונראה לענ"ד דדברי הרב ב"י הם נכונים בטעמם וחלילה להטיל בוקי סריקי בדבריו ז"ל וקושיות הרב ז"ל יש ליישבם דלא קשיא ולא מידי דמה שהקשה מההיא דבב"ק אחרי המחילה הראויה לא השגיח הרב בדברי התוספות שם ד"ה אילימא לפני יאוש וז"ל למה לי קרא פשיטא דאפילו קדשינהו אינו קדוש דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדיש ע"כ ור"ל ממאי דקי"ל מקרא דאיש כי יקדיש את ביתו קודש ודרשינן מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וזה אינו יכול להקדיש לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו א"כ כוונת הש"ס במה שהקשו למה לי קרא פשיטא ר"ל כיון דזה נפקא לן מקרא אחריתי דהיינו ביתו ובפרק לולב וערבה דף ל' מוכח להדיא דאיצטריך קרא לקודם יאוש ושם בהתוס' ד"ה כי יקריב וכו' כתבו להדיא דכוונת הש"ס דהכא ר"ל מכח קרא דביתו כאמור יעו"ש שדבריהם עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר והשתא ליכא למימר דמקרא דביתו נילף נמי גם לציצית דא"כ אמאי איצטריך קרא בלולב ולקחתם לכם לאפוקי גזול וכן בסוכה חג הסוכות תעשה לך ודרשינן בסוכה דף ט' לאפוקי סוכה גזולה אלא ודאי במצוה הבאה בעבירה היא מדרבנן ומדאורייתא שפיר דמי וכ"כ התוספות שם ד"ה ההוא מבעי ליה וכו' ואף דר"ת לא ס"ל הכי מ"מ דברי הרב ב"י הם נכונים ועיין להתוספות ז"ל בכמה מקומות שעמדו בכל זה. ולקושיא שניה נמי י"ל דאין הכי נמי דסתם בגד או חוט בעי ליבון תחילה אמנם שפיר אפשר לארוג בגד בלא ליבון תדע דהתם הביאו הברייתא דפרק ראשית הגז דקתני גזזו טוואו וארגו אין מצטרף ליבנו רבי שמעון אומר אין מצטרף וכו' הרי דבחלוקא קמייתא בלא ליבון איירי בהכרח ודו"ק. אי נמי י"ל דכוונת מרן בתירוץ זה לדעת רבינו כשגזלו מלובן כבר תדע דלא הזכיר אלא טוויה לענין שינוי ומה גם דמדברי רבינו פ"ב דהלכות גזילה ואבידה נראה דליבון לחוד לא סגי לענין שינוי שאינו חוזר עיי"ש.

ולא משל עיר הנידחת וכו'. דבר זה אינו בגמרא שם וראויים הדברים למי שאמרן.

המשתחוה לבהמה וכו'. ע"ז דף מ"ז בעיא דרב פפא ולא אפשיטא ופסק לחומרא.

אבל המשתחוה וכו'. כתב מרן הקדוש ז"ל מההיא דהמשתחוה לקמה וכו' ע"כ ושם נאמר בעי רמי בר חמא המשתחוה לקמה חיטים מה הן למנחות יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד וכו' ומסיק הכא מעיקרא חיטי והשתא קמחא ופי' רש"י ז"ל המשתחוה לקמת חיטין מה הן למנחות להדיוט משרא שרי דאין מחובר נאסר להדיוט וכי קמבעיא ליה לגבוה אם תמצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה הכא מאי כיון דהדר טחין להו יש שינוי בנעבד דלא מתסר לגבוה אלא בעיניה אבל היכא דאישתני שפיר דמי וכו' ע"כ ומדבריו משמע דלא קמבעיא ליה אלא מדרבנן וכן הכריחו התוספות ז"ל ומשם למד רבינו לדין הציצית בפשתן נטוע ופשוט הוא אכן ראיתי להרב מעיל שמואל בנימוקיו על רבינו שכתב דרבינו נפקא ליה ממ"ש פ"ה דסוכה וז"ל סככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשרה שעדיין עץ הוא ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בהם מפני שנשתנית צורתו וכו' אם כן הרי הדין נלמד בבירור מכאן עכ"ד. והדברים ברורין דדעתו ז"ל משום דין הפשתן שהזכיר רבינו כאן ושם. אמנם דעת מרן ז"ל נראית יותר דהוציאו רבינו מהך בעיא דאיירי במשתחוה וכו' והוא סמוך לדין משתחוה לבהמה שם והזכירו רבינו סמוך ונראה לדין זה ודו"ק.