מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ט:ז

לפיכך תיקנו חכמים וכו'. הקושי מבואר דבגמ' פריך אברייתא דקתני שלא תיקנו בגדי צבעונין לאשה אלא כדי להקל על הכתמים דמאן תקנינהו ומתרץ אלא שלא הותרו בגדי צבעונים וכו' דהוה ס"ד שיהיו אסורים מדתנן בפולמוס של אספסיאנוס גזרו וכו' בקשו לגזור על בגדי צבעונים אמרו הא עדיפא כדי להקל על כתמיהן ע"כ דמסיק שאינו תקנה אלא שהניחו הדבר במקומו ולא רצו לגזור עליו ומרן ז"ל תירץ דאפשר דגירסא אחרת היתה לו או שהוא סובר דכיון דלא אדחי מאי דקאמר תיקנו אלא משום דלא ידע מאן תקנינהו השתא דאמרינן בפולמוס של אספסיאנוס גזרו וכו' איכא למימר דאז תקנום ע"כ וכ"כ בב"י סי' ק"צ והכי מסתברא דעדיף לן דלא לשבושי לישנא דברייתא דקתני להדיא לשון תקנה ודייק טפי מ"ש אמרי הא עדיפא כלומר עדיפא הך תקנה מאינך משום הצלת כתמים ודו"ק.

כיצד נמצא על עקיבה וכו'. פי' המפרשים ז"ל דהיינו דוקא לאותן הדרים בארצות הישמעאלים שרגילין לישב כך ע"כ והכי מסתברא.

וכן אם נמצא על שוקה או על פרסותיה מבפנים והם המקומות וכו'. בדף נ"ח על שוקה ועל פרסותיה מבפנים עד היכא אמרי דבי רבי ינאי עד מקום חבק אבעייא להו מקום חבק כלפנים או כלחוץ ת"ש דתני רב קטינא עד מקום חבק וחבק עצמו כלפנים ופי' רש"י חבק הוא מתחת הגידין שחובקין הירך והשוק יחד וכו' והתוס' ז"ל בשם הערוך שנועלים אנפליאות שיש בהם לולאות ומקום חיבור הלולאות קרי חבק פי' אחר שכופף השוק עם הירך מה שמתכסה הבשר ע"י כפיפת השוק על הירך שחובקין זה את זה קרוי מקום חבק ע"כ. ורבינו נראה שמפרש פי' אחר דלא כאינך שהרי כתב והן המקומות הנדבקות זו לזו בעת שתעמוד. ואיך שיהיה ראיתי להרב ב"י יו"ד סי' ק"צ שהקשה על רבינו שלמה לא הזכיר מ"ש בגמ' דמקום חבק כלפנים ולא תירץ כלום עיין עליו. ולענ"ד נראה אחרי המחילה הראויה אין כאן קושיא דבשלמא בלשון התלמוד דקתני עד מקום חבק שייך לאסתפוקי או עד ועד בכלל או לא אבל רבינו שכתב מבפנים ושם המקומות וכו' מוכרח דהם עצמן קאמר דקרי להו מבפנים תדע עוד שכתב אח"ז אבל אם נמצא הדם על שוקה ועל פרסותיה או מן הצדדים וכו' הרי דחוץ מזה נקרא מבפנים וכו' ולענ"ד נראה הוא מבואר הרבה בהורמנותיה דהרב ב"י זלה"ה.