מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ט:כו

שתי נשים וכו'. מבואר הדבר משום דנפל הספק בשתיהם ויבואו בבת אחת לשאול דאילו באו בזו אחר זו הראשונה מיהא ודאי שהיא טהורה שהרי יש לה במה לתלות וגם כשבאה הב' י"ל זיל הכא קמדחי לה וזיל הכא קמדחי לה וכ"ש בכתמים דרבנן וכן מוכח מהדין שכתב לקמיה וכן כתבו ז"ל.

נתעסקה בדם שאי אפשר וכו'. שם בשלהי הרואה בעי ר' ירמיה נתעסקה בכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד מהו וכו' ת"ש נתעסקה באדום אין תולה בה שחור במועט אין תולה בו מרובה היכי דמי לאו כי האי גוונא לא כגון דנתעסקה בכגריס ונמצא עליה שני גריסין ועוד אי הכי מאי למימרא מהו דתימא שקול כגריס צפור שדי בי מצעי זיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא קמ"ל ע"כ ורבינו העתיק כגריס ונמצא עליה כשני גריסין שהיא טהורה ואם נמצא יותר משני גריסין שהיא טמאה וזה דין הברייתא ממ"ש ובעיא דרבי ירמיה בנמצא עליה כגריס ועוד לא הזכירה כלל ולפי זה יש לתמוה על הרב המגיד ז"ל שכתב שהיא בעיא דר"י ולא אפשיטא והו"ל ספקא בדרבנן ולקולא וכן פסק ז"ל ולא ידענא מאי קאמר דכלפי לייא הוא אלא דאנן בדידן יש לנו להתיישב למה לא הזכיר רבינו הך בעיא דר"י וי"ל ע"פ מ"ש התוס' שם בשם ר"י דגם בנתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד דבכלל בעיא זו היא וכו' ע"כ. נמצא דבמצאה קצת יותר ממה שנתעסקה שיעור העובר על הגריס בכלל הבעיא היא וכיון שרבינו כתב כגריס ונמצא עליה כשני גריסין שזה לא הוזכר באוקמתא דברייתא ולא הי"ל להזכיר אלא בנמצא יותר מכשני גריסין הורה לנו דדוקא בכשני גריסין שהוא שיעור מאכולת היא טהורה אבל אם נמצא יתרון באופן שאין לתלות בו היא טמאה וכמ"ש ג"כ לעיל דין כ"ג אבל מה נעשה שהרב ב"י יו"ד סי' ק"צ הזכיר דברי הרה"מ ז"ל שרבינו פסק כבעיית ר"י לקולא נראה שהבינו ז"ל דכל שאינו עובר על כתם אחר לעולם היא טהורה לכן נראה דרבינו ס"ל כמסקנא דמלתא דדוקא שני גריסין ועוד היא טמאה וחוץ מזה אפי' שני גריסין וכ"ש כגריס ועוד היא טהורה וס"ל דהיינו בעיית ר"י דבין כגריס ועוד בין כשני גריסין קמבעיא ליה ופסק בה לקולא אלא שאם זו היתה כוונת הרה"מ לא הוה ליה למסתם סתומי.