מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ד:כב

כיצד בודקת וכו'. קשה דאמאי לא הזכיר רבינו (נדה דף ס"ו) ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמר ליה לאבדן זיל בעתה אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם אמר רבי נתרפאת זאת ההיא דאתאי לקמיה דמר שמואל א"ל לר' דימי זיל בעתה אזל בעתה ולא נפל ממנה ולא מידי אמר שמואל זו ממלאה ונופצת היא וכו' אין לה תקנה. הנה דהנך אמוראי עבדו עובדא ולא מצינו חולק עליהם משמע דהכי הלכתא וכיון שכן למה לא הזכיר רבינו רפואה זו ואולי י"ל שדרכי הרפואה הנראה לו לרבינו שאין כל הנשים וההפחדות שוות וחשש להחמיר באיסור כרת. שוב מצאתי להרב ב"י שכתב שגם שאר הפוסקים השמיטוהו ונדחקו בדבר עיין עליו ולענ"ד נראה כמ"ש.