מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ג:ח

דין חדש יש במוציא שם רע וכו'. הם דברי רבא פ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מ"ה) אך קשה דנראה דלא קיימי שהרי רב הונא בריה דרב יהושע פליג עליה דדילמא דהיכא דאישתני גופא (דהיינו מנערה לבוגרת) לא חדית רחמנא ורב נחמן בר יצחק דהוה בעי לאוקומא אליבא דתנאי דחאו ר' יוחנן וס"ל דכולהו בסקילה נמצא דדברי רבא נדחו לגמרי וכן משמע מדברי הרי"ף ז"ל ואפשר דכיון דרב הונא מודה לרבא היכא דלא אשתני גופא ור"י נמי מודה דמוציא ש"ר בסקילה אפילו היכא דאישתני גופא נמצא דאתי כרבא מצד אחד וגם ר"נ לא פליג עליה להדיא אלא דאתיא כתנאי לכך פסק רבינו כוותיה אך מאי דאיכא למידק במ"ש רבינו דאף שנכנסה לחופה ולא נבעלה שהיא נסקלת על פתח בית אביה דזו מנ"ל דהרי אף לדברי רבא לא שמענו חידוש במוציא ש"ר אלא שהיא בסקילה לעולם משא"כ בנערה מאורסה דבנכנסה לחופה היא בחנק אבל שתהא בסקילה בפתח בית אביה זו לא שמענו דאדרבה כיון שהטעם הוא מטעם ראו גידולים שגדלתם אין שייך זה אלא בזינתה בבית אביה וכדקתני שילא התם גם התוס' שם כשהביאו דברי רבינו שמואל שפירש דברי רבא כפשטן הרגישו דאע"ג דכתיב אל פתח בית אביה (ונכנסה) [ובנכנסה] כבר לחופה אין שייך זה דאין לומר בזנתה בבית חמיה ראו גידולים שגדלתם והוי כמו יש לה אב ואין לה פתח בית אביה או דאין לה אב דהויא בסקילה אע"ג דליכא פתח בית אביה וכו' ע"כ וכן הקשה מהרש"ך חלק א' סי' ב' בדף ל"ו והניחו בצ"ע. ולענ"ד נראה י"ל דרבינו אינו מפרש כן אלא דכשחידש הכתוב ענין המיתה מסקילה לחנק הסקילה היא כדינה הכתוב בפרשה לעולם דהיינו בפתח בית אביה ואע"ג דאין שייך כל כך ראו גידולים שגדלתם מ"מ גזירת הכתוב כך היא דבמוציא ש"ר לעולם סקילתה בפתח בית אביה והכי דייקי קראי ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו וכו' וכיון דבעו למיקם עלה דמלתא דין הוא דאם נמצא הדבר אמת שתסקל בפתחם ועוד כיון שדברי רבא הם בסתם אית לן לאוקימינהו אדינייהו שכתוב בפרשה זו וק"ל. ומבואר הדבר שלא פסק כרבא אלא בהא משום דכו"ע מודים דבמוציא ש"ר איכא חידושא אמנם בסרחה ולבסוף בגרה פסק כר"י דתני בברייתא דשילא בסקילה במוציא ש"ר וזה הוא דינו של רבינו לקמן דין י'.