מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ג:יג

שפחה חרופה וכו' ומקודשת לעבד עברי וכו'. ברייתא פ' ארבעה מחוסרי כפרה וכר' עקיבא ופי' רש"י מדחייב רחמנא עלה ודאי מאורסת היא מישראל דהא תפסי לה קידושין לכך איכא למימר לעבד עברי נתקדשה שהרי רבו מוסרה לו בעל כורחו וכו' ע"כ וכ"כ ז"ל בגיטין דף מ"ג וז"ל מאורסת לעבד עברי והוא הדין לכל ישראל אלא אורחא דמלתא נקט משום דעבד עברי מותר בשפחה ע"כ ולפ"ז אין לטעות במ"ש רבינו בפי' המשנה שם מ"ש נחרפת לאיש ראיה שיש בה צד קדושין ואי אפשר זה אלא כשתהא מקודשת לע"ע שיש לה קדושין היא מותרת לו וכו' ע"כ דמשמע דלשאר ישראל היא אסורה דאין זה אמת דלא בא אלא לאפוקי עבד כנעני שאין לו שום קדושין וזה מבואר דכיון דחייבה תורה על הבא עליה קרבן והיא במלקות מוכרח שתפסי בה קדושין בצד החירות מיהא וכן פסק רבינו פ"ד דהל' אישות דין י"ז שאין קדושיה קדושין גמורין כלומר לחייב הבא עליה מיתה כדין אשת איש. ומ"ש כמ"ש בהל' אישות הוא בפ"ד דין י"ז. שוב מצאתי להרב קרבן אהרן ז"ל פרשת קדושים פ"ה שתפס במושלם דדוקא לעבד עברי הוא דשריא אבל לבן חורין אסורה מפני צד עבדות שבה והוא תמוה איך לא ראה דברי רש"י ז"ל עיין עליו.