מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יט:ה

כהן הבא וכו' או על אחת מחייבי לאוין השוין בכל עשה אותה זונה וכו'. כאן קיצר רבינו מפני שכוונתו להשמיענו דין החללה אמנם בדין הזונה כבר ביאר בפי"ח דין ב' דאף אם נבעלה לאיסורי עשה הרי היא זונה ולפי זה צ"ע בדין החללה אם גם מאיסורי עשה נתחללה או לאו דאפשר דזונה שאני דשמה מוכיח עליה משא"כ בחללה ומדברי רבינו שכתב בדין א' וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכהן נתחללה מסתמיות דבריו נראה דלא שנא מאיסור לאו או מאיסור עשה כיון שהיא אסורה לכהונה דינה שוה שנעשית חללה אמנם ראיתי להתוס' פרק הערל (יבמות דף ע"ו) ד"ה מחלל דחייבי עשה וכו' שכתבו בשם ר"י דשמא חללה הבאה מחייבי עשה ליכא לאו אלא עשה לכהן הבא עליה ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין דאם היא חללה ונכללה בחללה דקרא הרי קיימא בלאו דלא יקח ואם אינה חללה אין בה לא עשה ולא לאו וכבר ראיתי להמל"מ ז"ל שתמה על סברא זו עיין עליו.

לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל רצה רבינו ללמוד הכשר מדין זה ולא מצא אלא על מי שזקוקה ליבם שאילו בחייבי כריתות הולד ממזר ובלאוי כהונה הולד חלל ואם בא על הממזרת הרי הולד פסול וכו' ע"כ הקשה המל"מ ז"ל דהא משכחת לה בכהן שבא על מצרית ואדומית שנית שהולד כשר וכו' ושוב כתב דלא אתבריר לן אי שם זונה חל על פסולי קהל דדוקא בישראלית המותרת שייך לומר בה שם זונה אבל הני שהם פסולי קהל אפשר דלא חל עלייהו שם זונה וכו' ומהגמ' דקדושין דף ע"ז יש להוכיח דשם זונה אינו חל על פסולי קהל אלא דקשה למה כתב הרה"מ ז"ל ואם בא על הממזרת הרי הולד פסול תיפו"ל דשם זונה לא חל על פסולי קהל וכו' ע"כ ומדקדוק דברי הרה"מ ז"ל נראה דלא היתה כן כוונתו.