מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה טז:י

ואפי' מסרס אחר מסרס וכו'. בשבת דף ק"י ומסתברא דאף בסריס בידי שמים שייך בו מסרס אחר מסרס וכן משמע בגמרא שם דמוקים לה בסריס סתמא והמסרס את הנקבה פטור בתורת כהנים פרשת אמור מנין שהנקבות בסירוס תלמוד לומר כי משחתם בהם מום בם ר' יהודה אומר בהם אין נקבות בסירוס ע"כ ורבינו פסק כר"י והניח ת"ק שהם רבים נראה דחיליה מההיא דאמרו בשבת דף קי"א דאוקימו ההיא דלירקונא תרין בשכרא שהוא מסרס ודאי באשה דמשמע דלא מפקדא אסירוס ומכח זה פסק כר"י ומשמע ליה דלא פליג ר"י אלא בלאו דסירוס דאין כאן לאו אבל איסורא מיהא איכא והיינו טעמא משום דר"י מודה דלהקרבה המסורסות הם פסולות וכמ"ש שם הרב קרבן אהרן ז"ל וכיון שכן אינו מן הראוי לעשותו לכתחילה בדבר דמאיס לגבוה והרב המגיד ז"ל כתב דהכרח של רבינו מדלא תני מותר לסרס ולענ"ד נראה לא אריא דכיון דת"ק נקט מנין שהנקבות בסירוס נקט נמי ר"י שאין הנקבות בסירוס ולא הוה אתי שפיר לשון מותר כיון דת"ק לא תני לשון איסור אכן לפי זה היה צריך רבינו לפרש להדיא דגם הנקבות אסורות בסירוס להקרבה ופסולות ולא מצאתי דבר זה בפירוש בדברי רבינו אלא בפ"ז דביאת מקדש דין ח' כשמנה המומין הפוסלין באדם ובבהמה מנה המומין שבאיברי הזרע סתם ולפי פסקו כאן שבנקבה אין בו מלקות וכו' היה צריך לבאר להדיא דלענין הקרבה פיסול גמור הוא אף בנקבה גם פ"א דהל' איסורי מזבח דין ז' כתב דמטיל מום בקדשים לוקה והיה לו לבאר דגם הסירוס בנקבה בכלל ובפ"ב דין ד' מנה נפגמה הערוה של נקבה וגם זה אינו סירוס כמבואר.

תו קשיא לי דכפי זה לר' יהודה אי קרא לא איירי אלא לענין הקרבה מעתה אין איסור הסירוס אלא במה שראוי להקרבה ואדם וחיה ובהמה טמאה מנ"ל וצ"ל דר' יהודה ס"ל דקרא דובארצכם לא תעשו בא לאסור העשיה בכל המינין מבע"ח כמ"ש שם אלא דבהך קרא דכי משחתם בהם תיבת בהם שהיא מיותרת באה למעט הנקבות דה"ק בהם דקא מעבדי מעוך וכתות דהיינו הזכרים לא תעשו ולא הנקבות ומדכתיב לא ירצו לכם דריש שהם פסולות לקרבן וכ"כ הרב גדליה ז"ל שם והנקבות הואיל ואינם בכלל מעוך וכתות כמו הזכרים לכך אין בהם זה הלאו דליכא למימר שאין שייך בהם סירוס כלל כיון שהוא מבפנים דא"כ היכי מרבינן העופות הרי אין סירוסן אלא מבפנים ועוד דבשבת דף קי"א אמרו דהא דשרי לסרס היינו באשה משמע דגם באשה שייך סירוס אלא שאין כאן איסור משום דלא מפקדי אפריה ורביה ולהכי פריך תו התם ולר' יוחנן בן ברוקא דעל שניהם נאמר פרו ורבו מאי איכא למימר ומתרץ בזקנה או עקרה ובבהמות חיות ועופות דאין שייך טעמא דפו"ר הטעם הוא משום דאינן בכלל מעוך וכתות כמו הזכרים כאמור ומעתה מ"ש התוס' שם ד"ה והתניא וכו' דבאשה אין שייך סירוס וכו' אין הכוונה בגוף המעשה דהא ודאי נראה דשייך שפיר בהכנסת ידו למעיה וכו' אלא כוונתן לענין מצות פו"ר דאתתא לא מפקדא דאל"כ תקשה להו מהת"ק הנ"ל דת"ק ס"ל דהנקבות בסירוס ואף דר"י פליג עליה וס"ל דאין הנקבות בסירוס אינו מצד המציאות דאיך נאמר דפליגי במציאות אלא מחלוקתן בדרשת הפסוקים כנ"ל.

ורבינו כתב לקמן דאשה מותרת לשתות עקרין וכו' וכאן כתב דהמסרס את הנקבה פטור דמשמע אבל אסור וכמ"ש הרב המגיד ז"ל. והחילוק נראה לענ"ד מבואר דכאן דכתב לשון מסרס איירי בידים כגון שהכניס ידו למעי האשה ונתק איברי ההולדה וכיוצא ולקמן איירי באינו עושה בידים אלא ע"י השקאת העקרין וכו' והכי דייקי דברי רבינו שסיים דאינו לוקה עד שיסרס בידו ואכולהו קאי והכי מוכחי דברי הרה"מ ז"ל שכתב המשקה עקרין וכו' מהסוגיא של שם מתבאר כל זה דכל היכא דלא נגע באיברים ממש לא מחייב וכו' ע"כ. וזה נראה לענ"ד פשוט אכן ראיתי להרב ב"ח ז"ל אה"ע סי' ה' שמכח שהבין דברי התוס' הנ"ל כפשוטן דבאשה אין שייך סירוס כלל פירש דברי רבינו דמ"ש המסרס את הנקבה פטור היינו נמי ע"י שתיית עקרין שלא לצורך ומה שהתיר לקמן לשתות עקרין היינו לצורך דהיינו שהיא מצטערת בלידה ופקוח נפש ונסתייע מההוא דהבא על יבמתו דדביתהו דר' חייא שתתה מכח צער לידה וכו' והרואה יראה שאין זה פשטן של דברי רבינו כלל וכל דבריו אינן מוכרחים אלא דכיון שהוא לחומרא ראוי לחוש לדבריו ז"ל ובפרט אם היא אשת איש דקרוב הדבר שהיא עוברת על לפני עור לא תתן מכשול שמונעת בעלה מלהוליד. שוב מצאתי להסמ"ג לאוין ק"כ שתפס במושלם דמחלוקת ת"ק ור' יהודה לענין הקרבה אבל לענין סירוס לכו"ע אין כאן סירוס וכיון שכן רבינו דפסק כר"י לא הוצרך שום ביאור דאף לענין הקרבה שפיר דמי אלא דלפ"ז סיום לשון התורת כהנים או קאי לת"ק או קאי לזכרים וכו' ודוק.