מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה טו:יט

ואין העובר משתהא במעי אמו יתר על י"ב חדש. פרק הערל (יבמות דף פ') עבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשריה ופירש"י ואכשריה רבא דקסבר משתהא הולד אחר גמר צורתו וזה נשתהא ג' חדשים וכו' ע"כ פשטן של דברים שעד י"ב חדש אין בו משום ספק אבל לאחר מכאן אין בידינו דהא מעשה שהיה כך היה והכי דיוקא דברי רש"י ז"ל שכתב משתהא הולד וכו' וזה נשתהא ג' חדשים כלומר דרכו להשהות (ואין אנו יודעים כמה) וזה נשתהא ג"ח וכיון שכן אם נשתהא יותר מי"ב חדש אין מחזיקין אותו בממזר גמור אלא מחמירין עליו שלא ישא בת ישראל וגם יהיה אסור בממזרת וכן נראה דעת הרב המגיד ז"ל שסיים ואין להכשיר יותר ממ"ש חכמים ע"כ כלומר דאף דמעשה שהיה כך היה מ"מ אין בידינו להכשיר יותר אבל לעולם דאין לומר שיהיה ממזר ודאי ולהתירו בממזרת וזה דלא כהמל"מ ז"ל שבפט"ו דאיסורי ביאה כתב דרבינו פסק בפרק זה דאם נשתהא יותר הולד ממזר ומותר בממזרת ומכח דין זה הקשה וכו' עיין עליו. ואף דסתמיות דברי רבינו מורין קצת מ"מ כיון שדבריו לקוחין מהגמרא אין אנו רשאין להעמיס בדבריו מה שנראה היפך הגמרא ופירוש רש"י והרה"מ ז"ל ומכ"ש וק"ו דהוי חומרא דאתי לידי קולא ודאית שהרי אתה מתירו בממזרת וכל כי האי לא יצא מפי רבינו משה זלה"ה.