מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יג:ב

מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו. וקצת קשה דאמאי לא הוכח מקרא דכי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים כמ"ש בברייתא דכריתות דף ט' ע"א ולפי דברי רבינו תקשה להברייתא גופה אמאי לא מייתי דכל ערל לא יאכל בו וי"ל דקרא דכי מולים עדיף ודאי שהוא מעיד שכל העם מלו משא"כ מקרא דכל ערל דאינו מוכח דכל העם מלו ורבינו סמך עצמו לפסוק שבתורה אף שאינו הכרח כל כך כפסוק דנביאים דתורה עדיף. שוב מצאתי בפ' הערל (יבמות דף ע"א) סמך לדברי רבינו דיליף לה מכל ערל עיי"ש.

מל אותם משה רבינו ע"ה. קצת קשה דלמאי נפק"מ כתב זה דכיון דהוכיח מקרא דוכל ערל לא יאכל בו מוכרח שמלו כולם ודברי רבינו לקוחים מהברייתא דפ' ארבעה מחוסרי כפרה ומהמדרש פרשת וזאת הברכה וזה לא הוזכר שם ואפשר שנתכוון למ"ש התוס' שם ד"ה דכתיב כי מולים היו כל העם פי' שמלו עצמם ביציאת מצרים ואע"פ שאותם שהיו נמולים בימי אברהם לא מלו עצמם ביציאת מצרים מ"מ מעיקרא כשמלו עצמם מלו ליכנס בברית המקום וליבדל משאר אומות וגם כי עתה שטבלו עכ"ל. ועם כי דבריהם מגומגמין כמ"ש שאותם שהיו נימולים וכו' דמה היא כוונתם הלא כל יוצאי מצרים לא היו כי אם יוצאי ירך יעקב והם עצמם ודאי מלו א"כ מדכתיב וכל ערל לא יאכל בו הייתי אומר שהיו נמולין איך לא היתה מילתם על מנת ליכנס לברית לכך הוסיף שמל אותם מרע"ה ומה צורך לאברהם וכו' איך שיהיה נראה שנרגשו דבעינן שתהא המילה לשמה דהיינו כדי ליכנס לברית ואפשר שלזה נתכוון רבינו לכתוב מל אותם מרע"ה כלומר לשם הכנסת ברית מצוותו ושבט לוי בין לדברי רבינו בין לדברי התוס' י"ל שהם מעולם היו מלין לשמו יתברך שהרי שבח אותם הפסוק.