מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יב:י

אבל ישראל הבא על הכותית. עיין הרמ"ך. וכעת לא זכינו לטעמו של רבינו גם הרב המגיד ז"ל הניחו בצ"ע ודברי הגהת הרמ"ך ג"כ אינן מובנים דבועל ארמית לא נאמר אלא בפרהסיא ורבינו נראה דאפילו בצנעא קאמר שהרי דימהו להבא על הבהמה וכו' ועוד שכתב בין שבא על הכותית בזדון וכו' משמע דבהא הוא דתליא מלתא ולא בין בצנעא לבפרהסיא והן אמת דגבי הן הנה היו לבני ישראל דחרש שוטה וקטן היו מכירין אותם והיו אומרים זאת היא שנכשל בה פלוני ושם נראה שהוא בפרהסיא ומעשה דזמרי יוכיח. ואיך שיהיה עדיין קשה על רבינו ממקום אחר שהרי הוא עצמו פסק בפ"א דין י"ז דקטן הבא על הבהמה או הביאה עליו היא נסקלת על ידו ואם בשגגה אינה נסקלת ע"כ וכיון שכן למה בדין השגגה השוה אותם לבהמה ובגוי הבא על בת ישראל חילק בין אשת איש לפנויה הלא כיון דגבי בהמה אפילו הביאה עליו ואפילו קטן היא נסקלת על ידו והטעם דשמא יאמרו דעליה הוא דחס רחמנא ועל הבהמה לא חס ורבינו שדימה אותה לבהמה לא הו"ל לחלק בין אשת איש לפנויה.