מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יב:א

ישראל שבעל כותית וכו'. בע"ז דף ל"ו מוכח כדברי רבינו ופסק כר' שמעון כמ"ש מרן ז"ל והכריח מההיא דקדושין אלא דעדיפא מינה הו"ל למימר דמההיא דקדושין מוכח דגם לרבנן יש איסור מן התורה אפילו בשאר אומות שהרי יליף התם דשפחה ונכרית לא תפסי בהו קדושין ולדה כמוה מקראי וכיון שכן גם לרבנן צריך לחלק בין דרך אישות וחתנות לדרך (אישות) [זנות] והן אמת דרבינו דרכו לפסוק כר"ש דדריש טעמא דקרא כדמוכח לעיל בפ"ב דין ד' גבי הבא על אחותו דחייב שתים ואוקמוה במסקנה בפ' כיצד דף כ"ב כר"ש אלא דמההיא דאייתי התם בקדושין דף ס"ח גבי האומר לשפחתו הרי את בת חורין ולדך עבד דבריו קיימין וקצת קשה דזה הוי דלא כרבנן דדרשינן טעמא דקרא (ורבינו פסקו פ"ט דהל' עבדים וזה הוי דלא כרבנן) ולזה י"ל דכיון דפסק כר"ש בעיקר הדין לא חש להך דרשא ופסק כסתם רבנן דמודים לגבי דר' יוסי הגלילי.

אלא דקשה טובא פסקו של רבינו פ"ג דמלוה ולוה דפסק דאלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה ומוכח בפרק המקבל (בבא מציעא דף קט"ו) דאתיא דלא כר' שמעון דדריש טעמא דקרא וכבר עמדו בסוד דברי רבינו בספר עצמות יוסף ז"ל דף ק"ה והרב לח"מ ז"ל שם והתוס' יו"ט שם עיין עליהם. ולענ"ד נראה עם מ"ש רבינו בפירוש המשנה וז"ל ואסור לחבול בגד אלמנה משום חשד כשתתערב אצל הממשכן אותה בשביל המשכון שלה או שאירע ביניהם קלקול ולפיכך השוה בזה עניה לעשירה יעו"ש. הורה לנו דעתו דגם רבנן טעמא רבתי איכא במילתא דקפיד רחמנא אאלמנה דוקא ולא חלק בין עניה לעשירה אלא דאכתי קשה דאם איתא אמאי תירצו בפ' המקבל ופ' כהן גדול דגם לר' יהודה איכא טעמא דקרא וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל אלא דלענ"ד נראה עדיפא מינה קאמר דאף אם נאמר דלא דריש את אפ"ה אתי שפיר. ותדע דהך קושיא קיימא לעולם על דברי רבינו שבפירוש המשנה ואנן בדידן נימא דזו היא דעתו של רבינו גם בחבורו ותדע עוד דבפ"ג דהל' מלכים דין ו' פסק דאף אם לא היתה לו אלא אשה אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד וכו' דעל הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו והן הם דברי ר"ש בפ' כהן גדול (סנהדרין דף כ"א) דדריש אפילו אחת ומסירה את לבו לא ישאנה אלא דרבינו מפרשה דאסור לו לקיימה אם רצונו להיות מצוי אצלה תמיד והרב עצמות יוסף נתקשה בלשון זה ולענ"ד נראה פשוט הוא דמ"ש רבינו דעד י"ח מותר ליקח גם ר"ש מודה לדין זה כמבואר. ובפ"א דהלכות יבום דין ה' כתבתי באופן אחר יעו"ש והמעיין יבחר. אכן אכתי קשה למ"ש רבינו כאן וכן מפורש על ידי עזרא וכו' דאם איתא אמאי לא מייתי לה בגמ' מהך דעזרא לסיועי לרשב"י ולאותובי לרבנן ויש לומר דעזרא לא קאי אלא למה שאמרה תורה כדמוכחי קראי התם ומה שנפרש בפסוק דכי יסיר וכו' נפרש גם בדברי עזרא אלא דרבינו נסתייע מדברי עזרא לפי האמת דקראי מוכחי טפי דבכל האומות קאמר מכ"ש לפי מה שכתבנו דמהסוגייא דקדושין משמע דגם לרבנן בכל האומות קא מזהר רחמנא וק"ל.