מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה א:ה

ואלו הן העריות שמיתתן בשריפה. משנה היא בפ' אלו הן הנשרפין קתני בהדי הני בת כהן שזינתה ורבינו כתבה לקמן ולא שנאה כאן מפני שינוי הדין דאף שהיא בשריפה בועלה בחנק משא"כ אלו שדין הבועל והנבעל שוין והכנה"ג תמה על רבינו למה שינה מלשון המשנה עיי"ש. ואחרי המחילה הראויה אין כאן תימה כדבר האמור והוא עצמו הביאו עיי"ש ומה גם שכן עשה רבינו בדין נערה המאורסה כנ"ל. ודין בת אשתו בחיי אשתו נתבאר בדברי רבינו פרק שני דין ח'.

ועל אם אמה ועל אם אביה. הקשה הרב לח"מ ז"ל דרבינו פוסק שכל דבר הנלמד בגזירה שוה הוא מדברי סופרים וזאת למדוה בגמרא בג"ש הו"ל למימר שהיא מד"ס כמ"ש פ"ב גבי הבא על אשה דרך זנות דאינה אסורה אלא מד"ס וכו' וצ"ע עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו דאיך אפשר שלא יתחייב בדבר הנלמד מג"ש והרי בתו אינה אלא מק"ו דבת בתו ומפני שאין עונשין מן הדין למדוה מג"ש כדאיתא בסוגיא התם והביאה רבינו באותו מקום עצמו שהזכיר הרב לח"מ פ"ב דין ו' ובמתני' נמי תני להדיא בהדי אלו הן הנשרפין אם חמותו ואם חמיו וכן פסק פט"ו דהל' סנהדרין עיי"ש ועיין עוד להרב המגיד פ"א דהל' אישות שהכריח זה מכמה מקומות.