מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ט:א

ומי שיבשל משניהם וכו'. כתב הרב המגיד דפסק כלוי לגבי רב דרב ולוי הלכה כלוי ע"כ. ולכאורה קצת קשה דבגמרא שקיל וטרי אליבא דרב ומשמע דהלכתא כוותיה גם בס' דמשק אליעזר דף שמ"ד כתב דאין שום פוסק שיביא דברי לוי דהר"ן והרשב"א הביאו דברי רב ומשמע דהלכה כרב אבל רש"ל ורבינו פסקו כלוי ע"כ. וראיתי לרש"ל דף פ"א שכתב דהלכתא כלוי דתנא דמתניתין מסייע ליה ע"כ וגם לדבריו קשה דהך מתני' היא דלוי גופיה וא"כ מה יושיענו לומר דתנא דמתני' מסייע ליה ואיך שיהיה האמת הוא דרבינו פסק כלוי אלא שיש לתמוה על הרה"מ במ"ש אח"כ דכבר נתבאר בסמוך דאפילו רב מודה באכילה ע"כ דהא מבואר יוצא מן הגמרא דרב ולוי חולקין מן הקצה אל הקצה בין באכילה בין בבישול דלרב אם בישל חצי זית בשר וחצי זית חלב ואכלן אינו לוקה על שניהם וללוי לוקה על שניהם ולרב אינו לוקה אלא בנתבשל כזית מזה וכזית מזה ואכל כזית משניהם אף שלא אכל אלא חצי זית בשר וחצי זית חלב ורבינו שפוסק כלוי בהכרח בין בבישול בין באכילה לוקה א"כ מאי אריא לומר דאף רב מודה באכילה כיון דרבינו פוסק דאף אם בישל חצי זית בשר וחצי זית חלב ואכלן לוקה על הבישול ולוקה על האכילה א"כ איך שייך לומר דרב מודה באכילה ואדרבה מדכתב כן על דברי רבינו משמע דבאכילה פסק רבינו ככו"ע ואתמהא דאין הפה יכולה לומר עליו שלא ראה הגמרא ובאמת תמיהא גדולה היא שהזכיר מחלוקת רב ולוי בסתם כפשוטן ואין לומר דמשום שראה הרה"מ דברי רבינו שקולין ואפשר לפרשם דבבישל כזית מבשר וכזית מהחלב ואח"כ אכל חצי זית מזה וחצי זית מזה והיינו ובבא מיורה גדולה שאמרו בגמרא משו"ה כתב דגם רב מודה באכילה. גם זה אי אפשר לאמרו ממ"ש רבינו אח"כ דכיון שאסר הכתוב הבישול מכ"ש האכילה וכיון שחייב מלקות על הבישול בחצי זית מזה וחצי זית מזה כ"ש וק"ו שיתחייב אם יאכל אותו. גם עיין להרב לח"מ שנדחק הרבה בזה ועיין עוד להרב דינא דחיי ז"ל ועיין מעבר לדף.