מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ד:ג
Maaseh Rokeach on Forbidden Foods 4:3 · מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות · free full Hebrew text
Open in the reader →האוכל עוף טהור וכו'. פ' גיד הנשה (חולין דף ק"ב) וגם רש"י ז"ל במכות דף ט"ז ד"ה משום כזית נבילה שכשבולעו הוא מת ומצטרף לכזית נבילה ע"כ. והרמ"ך ז"ל בכת"י השיג על רבינו עיין עליו גם הרב לח"מ ז"ל הוסיף להקשות על רבינו עיין עליו וכן הקשה הפר"ח יו"ד סי' ס"ב עיין עליו אך לענ"ד נראה דרבינו קשיתיה הך מימרא דרב דאכל צפור טהורה כל שהוא דאי משום אבר מן החי קאמר קשה תרתי חדא דאם איתא דרב ס"ל שיש חילוק בין אבר לכשהעוף שלם דבאבר בעינן כזית וכשהוא שלם אף דלית בה כזית מחייב בכל שהוא אמאי לא חילק בהכי במימרא קמייתא דאמר רב אבר מן החי צריך כזית מאי טעמא אכילה כתיבה ביה ולימא ואם הוא שלם בכל שהוא וכו' מדפלגינהו בתרתי שמע מינה דלא ראי זה כראי זה ותו דאי באבר מן החי איירי כיון דבתר הכי מייתי פלוגתא דרבי ור' אלעזר ב"ר שמעון מי הכניסו לרב בפלוגתא דתנאי ואם נאמר דאשמועינן פסקא דדינא אכתי הו"ל לחדש זה אפלוגתייהו דהני תנאי ותו דאנן קי"ל הלכה כרבי מחבירו והיכי פסק דלא כוותיה ותו דאי לענין איסור אבר מן החי הוא דקאמר אמאי נקט במיתתה וכו' הא פשיטא דאיסור אבר מן החי אינו נוהג במיתתה ותו קשה דאם נפרש הך מימרא לענין אבר מן החי הקושיא היא מהרישא דאמר בכל שהוא (כאן בלוי) וכי מתרץ ליה דהכל שהוא הוי בכזית וכו' נמצא דהכל שהוא דרישא לאו דוקא ודסיפא דוקא וזה דוחק ותו דהעיקר חסר דהו"ל למימר בחייה בכזית כל שהוא ובמיתתה בכזית סתם ותו דאעיקרא דמלתא אמאי אצטריך לומר דין המתה שהיא בכזית דזה ודאי אף לפירוש רש"י הוי לענין נבילה וכן דין הטמאים וכו' דכיון דלענין אבר מן החי הוא דקאמר לא הו"ל לרב לערב דין איסור אמ"ה עם הנבילות וכו'.
כי על כל אלה הוכרח רבינו לפרש דהך מימרא דרב לאו לענין אבר מן החי איירי כפירוש רש"י אלא לענין נבילה קאמר וקושית התלמוד הכי מתפרשא דודאי אכילה כתיבה באבר מן החי לא תאכל הנפש עם הבשר וגם נבילה ג"כ כתיב לא תאכלו כל נבילה ומדקאמר רב שאם אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא משמע ליה דמשום דהוי בריה מחייב עלה משום נבילה אף דלית בה אלא כל שהוא בשר אבל אם מתה בעינן כזית בשר שלם ובהכי ניחא דרישא וסיפא דוקא קאמר וא"כ תקשה לרב דמאי שנא גבי אבר מן החי דמחייב בצירוף גידין ועצמות וגבי נבילה בעי כזית בשר דוקא הא לשון אכילה הוא דכתיבה בתרוויהו. ומתרץ ליה דה"נ הכזית דקאמר הכוונה ע"י צירוף ונקט לשון משהו משום ליתא דלישנא דר' נחמן כדקאמר לעיל ומינה דלישנא דכל שהוא דתפס בחייה הוי נמי ע"י צירוף ואין לתמוה איך מחייב בחייה משום נבילה דדוגמתה איתא בפרק אלו הן הלוקין גבי רסק ט' נמלות ואחד חי דמחייב משום נבילה ופירש"י משום דכשבלעה היא מתה ואף דנבילה דהתם לאו דוקא וכמו שכתבתי בסוף פ"ב עיי"ש נקוט מיהא דבשעת בליעתה מתה וכו' ודו"ק ומכאן אתה למד שמ"ש רבינו לקמן דין י"ח דהעצמות והגידין אין מצטרפין עם הבשר הכוונה כשאין הבשר מאותו אבר דאם הוא מהאבר עצמו פשיטא שיצטרף דומיא דהכא וכן פסק רבינו להדיא פ"ה דין ג' גבי אבר מן החי שהיא המימרא דרב כנ"ל.