מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ג:כג

כותי שהביא עריבה וכו'. עריבה היא ספינה קטנה ועיקר הדין בע"ז דף מ' ורבינו מפרש הא דרב הונא דקאמר עד שתהא ראש ושדרה ניכר דקאי אכלבית שהוא דג טהור שמזכיר בדבריו וגם אינו מפרש כפירוש רש"י שראש הדג יש בו סימן שהטמאין ראשן חדין וכו' אלא רבינו מפרש לה שמכירו בטביעות עינא וכמ"ש ז"ל אכן קשה טובא דמפשטן של דברים מוכח שזה הדג שניכר בו הראש והשדרה אינו חי שכן מוכח ממ"ש והוא שיהיה ראשו של דג ושדרו קיים וכו' וא"כ קשה דאם זה הוא הכלבית שאמרו במה יודע איפה שזה הדג נוצר בתוכו כדי שנאמר שזה הציר הוא מדג טהור ליחוש שמא הוא ציר של דגים טמאים וזה הדג מעלמא נפל או הגוי ערבו כדי למוכרו ליהודים ותו דאם דג זה נוצר בתוך הציר כפי טבעו למה לא יתקיים בתוכו והרי רש"י ז"ל פירש דכלבית גדילה מאליה בציר דגים טהורים ואם יש שם ציר דגים טמאים אין כלבית גדילה בו ע"כ ובחבית פתוחה דלא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפל. ואף דרבינו אינו מפרש הסוגיא כפירוש רש"י כמבואר מ"מ השכל מחייב דבר זה דאל"כ איך נסמוך על זה הסימן אם לא שנאמר דכיון דציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן הקילו בו ואמרו דכיון שנמצא בתוכו דג שניכר שהוא טהור אמרינן דציר זה הוא ממין דג טהור ולא ניחוש שהגוי מערבו דלא מרע לנפשיה וגם לא אמרינן לדעת רבינו שדג זה גדל בו כפירש"י ומצאתי לו סמך מדברי הרב ב"י יו"ד סי' פ"ג שכתב בשם הר"ן ז"ל דדרכן לתת לתוך הציר דג אחד או שנים מאותו המין לראיה שממנו נעשה ציר זה ודרכן היה שלא לערב ציר דג טמא עם ציר דג טהור ולפיכך כל שיש בו דגה מותר משום דאי משקר הוי נתפס כגנב אבל כשאין שם דגה מצי משתמיט ע"כ וכן מצאתי להרב"ח ז"ל שבח להשי"ת.

אלא דאכתי אפשר להקשות במ"ש רבינו לפיכך אין לוקחים דגים מרוצצים וכו' דרבינו בסוף פ"א הזכיר סימני דגים ולא הזכיר ראש ושדרה כלל ואף לפי דברי מרן ז"ל דבטביעות עין קאמר אכתי בשדרה אין שייך כל כך טביעות עין אך לזה י"ל דמכירו ג"כ בשדרתו שדג זה יש לו שדרה זו. ולהרש"ך יו"ד שם ראיתי שכתב דדוקא הכא שהוא מלוח מקלינן בראש ושדרה אף שאין בו קשקשת דאימור ע"י מליחתו נפלו קשקשין אבל בדג שלם בעינן סנפיר וקשקשת על כל פנים וכן כתבו הדרישה ופרישה והרב ב"ח ויש לכוין דבריהם ע"פ האמור ג"כ (ורש"י) [ורא"ש] שם חילק דבקונה מגוי כהאי גוונא הו"ל כמו דיעבד וסגי בסימן ראש ושדרה לדעת הטור ז"ל עיין עליו ודע דהתוס' ז"ל שם כתבו דציר דגים טמאים דאורייתא מדרשא דהטמאים לרבות צירן ורוטבן ע"כ ודבריהם קשה להולמן דהך דרשא הובאה פ"ק דבכורות דף ו' ובפ' כל הבשר (חולין דף קי"ב) ופסוק זה כתוב גבי שרצים ומינה ילפי התוס' ז"ל לדגים ועוד דשם כתבו בהיפך דציר דגים אינו אלא מדרבנן וכן הכריחו ג"כ בחולין דף צ"ט ע"כ עי"ש. והנראה לענ"ד דכוונת התוס' בדרך אם נאמר כלומר אם נאמר דדרשא דהטמאים נוכל ללמוד גם לדגים וכוונתם להקשות על ר' יהודה אמר עולא דמחלק בין גופן לצירן ותירצו דדרשת הטמאים היא ודאי דאורייתא ואף אם נימא הכי גבי דגים מ"מ יש לחלק בין ציר לדג גופיה וכעין זה כתב הרב כנה"ג בהגהות ב"י שם.