מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ג:י

וכן ביצת עוף טהור אינה אוסרת וכו'. פ"ה דעדויות ביצת הנבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה דברי בית שמאי ובית הלל אוסרין ומודין בביצת טריפה שהוא אסורה מפני שגדלה באיסור ע"כ וכיון שכן איך פסק רבינו בביצת טריפה שהיא אסורה דמשמע דביצת נבילה שריא דאם איתא לישמועינן דנבילה וכ"ש דטריפה דלא היה לה שעת הכושר כמבואר מהמשנה ואם נאמר דפסק כב"ש וטריפה דוקא אסורה קשה דאמאי שביק ב"ה ועביד כב"ש והנה הרב המגיד כתב לזה דלרבינו סמך אמ"ש לקמן בדין לוקחין בצים מן הגוים ואין חוששין לא משום נבילה ולא משום טריפה הרי מבואר שדעתו לאסור גם בביצת נבילה וכו' ע"כ אך לענ"ד נראה אינו מוכרח דאכתי קשה אמאי לא הביא כאן להדיא דין ביצת נבילה וסמך עצמו לדין לוקחים ביצה מן הגוים שהוא דרך אגב והנה מצאתי בשתי נוסחאות בכתבי יד קדמונים שכתוב שם בדברי רבינו נתנבל העוף אם נמצאת בו ביצה גמורה כשנמכרת בשוק הרי זו מותרת א"כ לפי זאת הגירסא ס"ל לרבינו דביצת נבילה מותרת ולא נאסרה כי אם ביצת טריפה מפני שגדלה באיסור וכן נראה מתוך מ"ש רבינו בפירוש המשנה וז"ל ביצת הנבילה הוא שישחוט עוף ויפסול אותו בשחיטתו וימצא בו ביצה אם היא שלימה ונתקשה קליפתה כגון הביצים שנמכרים בשוק היא מותרת באכילה וכו' ע"כ נראה שכוונתו שכן היא ההלכה ואף דב"ש היא הרי מצינו כמה דברים דהלכה כב"ש וכ"ש בדין זה דלאו מדברי ב"ש אתינן עליה אלא מההיא ברייתא דפ"ק דיו"ט השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאוכלם בחלב ופסקו רבינו פ"ט דין ה' הרי נתבאר מזה שהביצה שנגמרה בקליפתה הרי היא מופרדת מן גוף התרנגולת (והתוס' פרק אלו טריפות (חולין דף נ"ח) הוצרכו לידחק בזה לדעת ב"ה עיין עליהם) ומעתה מ"ש רבינו דלוקחים ביצים מן הגוים ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות לא בא לומר דביצת נבילה אסורה מן הדין אלא כתב דבר שהוא מוסכם אליבא דכו"ע דאפילו למאן דאסר ביצת נבילה בהא מודה דלוקחים ביצים מן הגוים ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות ודמיא למ"ש פ"א דחמץ ומצה דחמץ אסור בהנאה מקרא דלא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה וקשה דזה הוי כחזקיה ורבינו פסק כר' אבהו ותירץ מרן ז"ל דהביא זה הפסוק שהוא מוסכם אליבא דכו"ע א"כ הוא הדין והוא הטעם בנדון דידן ממש ודו"ק זה אפשר שהיא דעת רבינו כנ"ל.