מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ב:ה
Maaseh Rokeach on Forbidden Foods 2:5 · מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות · free full Hebrew text
Open in the reader →חגב טמא וכו'. הקושי מבואר בדברי רבינו למה לא הזכיר הלאו הבא מכלל עשה אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף וכו' את אלה מהם תאכלו וכו' הכתוב בפרשת שמיני כמו שהזכיר בבהמה חיה ועוף טמא ודגים ועוד דבפרק א' הזכיר גם החגבים למצות עשה בבדיקתם וכתב הרב המגיד דהיינו העשה של האכילה וכו' וכאן למה השמיטו וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל והניחו בצ"ע והיותר תמוה אצלי שסיים בדין הקודם הא למדת וכו' הרי שכלל כולן ולא הזכיר חגבים. והנה ראיתי בספר המצוות עשין קנ"א שהזכיר העשה מפסוק דאת אלה מהם תאכלו את הארבה וכו' ובלאוין קע"ה הזכיר הלאו בשרץ העוף מפסוק כל שרץ העוף וכו' והר"ם בן חביב רצה לתרץ בסי' פ"ו דקרא דאת אלה מהם תאכלו הוצרך לעצמו ללמוד כלל ופרט (כדאיתא בחולין דף ס"ה) ע"כ. ולזה אכתי קשה מלבד מה שהקשה הוא ז"ל דהא איכא קרא אחריתי גבי חגב אך את זה תאכלו וכו' ולשאר התירוצים ג"כ שתירץ ז"ל להכריח דאין כאן עשה בחגבים כלל קשה ג"כ דסוף כל סוף הוי נגד דברי הרה"מ ז"ל בריש פ"א ונגד מ"ש רבינו בעצמו בסה"מ עשין קנ"א שהביא המצות עשה דאת אלה מהם תאכלו וגם הרב ז"ל העיד על עצמו שלא נחה דעתו בדבריו מפני סתמיות לשון רבינו.
ובס' לחם יהודה נר"ו תירץ דה"ה נמי דגם בחגב עובר בעשה אלא לפי שאין הלאו מפורש בחגב דהוא בכלל שרץ העוף לכך לא הזכיר בו העשה וסמך על מ"ש בפתיחת ההלכות ע"כ וגם עם כל זה הלחץ אכתי קשה דלמה הזכיר רבינו בדין הקודם הא למדת שכל האוכל דג טמא או בהמה וחיה או עוף טמא ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה ושוב הזכיר דין החגב וכיון דגם החגב בכללם הו"ל להזכיר זה הלשון אחר כולן ולומר הא למדת וכו' וצ"ע טובא. גם מה שעלה בדעת הרב לחם יהודה לחלוק על הרב המגיד שכתב בריש פ"א שדין הבדיקה שכתב רבינו התכלית הוא על האכילה וכו' וכתב עליו שכפי הנראה מדברי רבינו בספר המצוות עשין קמ"ט וקנ"ב הוא שעל הבדיקה לחודה קאמר וכו' ע"כ קשה דאיך לא ראה מ"ש שם בעשין קנ"א העשה של הבדיקה בחגבים מפסוק דאת אלה מהם תאכלו הרי דבאכילה קאמר וכדברי הרה"מ ממש גם בס' [ר' דוד] עראמה ז"ל ראיתי שכתב דמדכתב רבינו הרי הוא בכלל שרץ העוף נתכוון להעשה כי סמך על מ"ש אצל העוף ומינה לכל כללות וכו' ע"כ וגם זה דוחק גמור כמבואר.
והנה בספרי הובא בילקוט פרשת ראה איתא כל עוף טהור תאכלו מצות עשה כל שרץ העוף טמא הוא לכם מצות לא תעשה ר' שמעון אומר כל עוף טהור תאכלו אלו חגבים טהורים כל שרץ העוף טמא הוא לכם אלו חגבים טמאים ע"כ ואיכא למידק דבמאי פליגי דהא קרא דכל עוף טהור כתיב אחר קרא דכל שרץ העוף א"כ ודאי דעליה קאי ותו דבעוף טמא הא כתיב לעיל כל צפור טהורה תאכלו דדרשינן מיניה העשה לעוף טמא א"כ בהכרח קרא דכל עוף טהור לחגבים הוא דאתא אלא ודאי צ"ל דלת"ק כל עוף טהור קאי אכל מין שרץ עוף טמא דעובר בעשה ור"ש פליג וס"ל דלא קאי אלא אחגבים דוקא דאיתנהו ג"כ בשרץ העוף וקראי לא קיימי אלא אחגבים דוקא ונראה דהכרח ר"ש מדכתיב בפרשת שמיני אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע וכו' את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו וכו' הרי דקרי לארבה לחוד ר"ל למין זה שרץ העוף אבל בשאר שרץ העוף שאינו מין חגב כגון זבובים ויתושים וכיוצא לדעת ר"ש אין כאן העשה אלא לאו גרידא שכתוב בשמיני כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם ובהא הוא דפליג את"ק דאל"כ במאי פליגי ומדברי הרב המגיד נראה שרבינו פוסק כר"ש שהרי כתב חגב טמא הרי הוא וכו' בספרי כל שרץ העוף אלו חגבים טמאים ע"כ.
ומ"ש הרב המגיד עוד ואיזהו שרץ העוף וכו' (מלתא לחודה ותופס דברי רבינו שסיים ואיזהו שרץ העוף וכו') (כלומר דאף דהך קרא דכל שרץ העוף) הכתוב בפרשת ראה לא קאי אלא אחגבים מ"מ גם שאר שרצי העוף כגון זבובים ויתושים וכו' נאסרו ודאי דעיקר שרץ העוף נינהו ונאסרו להדיא בפרשת שמיני בשני פסוקים כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם וכתיב קרא אחרינא התם וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם ולכך לא פי' מידי הרה"מ כי פשוט הוא מעתה רבינו שפסק כר' שמעון משום דקרא מסייע ליה מדכתב כל עוף טהור תאכלו אחר פסוק וכל שרץ העוף וכו' ולא כתב כל שרץ עוף טהור תאכלו שזה מורה דלא קאי אלא אחגבים כלומר ולא לכל שרץ העוף כגון זבובים וכו' ולא רצה להזכיר העשה אפילו בחגבים כי היכי דלא נטעי דגם בשאר שרץ העוף דינא הכי כיון שבפרק זה בדין זה הוכרח להזכיר דין החגבים עם שאר שרץ העוף נזהר בדבריו כדי שלא נטעה וסמך למ"ש בריש פ"א ששם רמז העשה שיש בחגבים לחודייהו ואין לטעות כאמור גם לא רצה לבאר דבחגבים דוקא יש העשה משום דאולי הלכה כת"ק דגם בשאר שרץ העוף יש עשה ולכך כתב הדין בסתם וזו היא כוונתו ויתיישבו ג"כ דברי הרה"מ שכתב בפ"א כנ"ל והרה"מ ז"ל בדין זה שציין מההיא דספרי דכל שרץ העוף היינו חגבים טמאים כלומר שמשם נלמוד כוונת רבינו שלא רצה להזכיר העשה אפילו בחגבים משום שאר שרץ העוף דלא פסיקא ליה.
ומה מאד מדוייק לפ"ז דברי קדוש מדבר בספר המצוות שבעשין קנ"א הזכיר העשה בחגבים מפסוק הכתוב בשמיני את אלה מהם תאכלו את הארבה וכו' ובלאוין קע"ה הזכיר הלאו בשרץ העוף מפסוק כל שרץ העוף ולא פרט חגבים כלל אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו כי בהלאו הכלל בכלל אך בעשה אין כאן אלא חגבים דוקא כדעת ר' שמעון בספרי כאמור ומבואר ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח וכוונת רבינו האמיתית ואין בו נפתל ועיקש שבח להשי"ת. גם הלום ראיתי להסמ"ג שהעתיק כדברי רבינו ומתוך דיוק דבריו מפורש יוצא ע"פ האמור שכוונתו כפי מה שכתבנו דוקא דבעשין נ"ט כתב ארבע מצות עשה יש במאכלות לבדוק בסימני וכו' לבדוק בסימני חגבים וכו' כדברי רבינו בריש פ"א ובלאוין קכ"ז העתיק כל דברי רבינו שבפרק זה והזכיר העשה בבהמה חיה ועוף ודגים וגבי חגבים ג"כ כתב כדברי רבינו ולא הזכיר העשה בהם אך סיים וכבר ביארנו בספר מצות עשה סימני בהמה וחיה ועופות ודגים וחגבים ע"כ. וקשה דלמה אצטריך לאדכורי לן דבר זה הלא כבר ביאר בכולן שם העשה שבהם מלבד הלאו אלא ודאי כמו שכתבנו שלא רצה להזכיר העשה אפילו בחגבים דלא ניטעי דה"ה בשאר שרץ העוף ולכך אחר שכתב הלאו גרידא רמז שכבר הזכיר העשה בבהמה חיה ועוף ודגים וחגבים כלומר דמשם נלמוד דבחגבים ג"כ איכא עשה אלא שכאן לא הזכירו משום לתא דשרץ העוף ודו"ק כי מבואר הוא אמת ויציב.