מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ב:יב

האוכל כזית משרץ המים וכו'. הנה הרב המגיד ז"ל ביאר כוונת רבינו האמתית ע"פ מ"ש בספר המצוות וכו' עיי"ש אך עדין נשאר לדקדק בדבריו במ"ש כללו של דבר כל שאינו בצורת הדגים לא דג טמא ולא דג טהור כגון כלב המים וכו' ע"כ. דלכאורה קשה טובא דא"כ כל החיות שבים שאינן בצורת דגים הרי הם בכלל שרץ המים ומשמע בין שאין להם קשקשת בין שיש להם דהרי החיות אין להם צורת דג כלל וא"כ קשה דבע"ז דף ל"ט אמרו חמרא דימא שרי תורא דימא אסיר וסימניך טמא טהור טהור טמא והתוס' הזכירו עז הים שהוא טהור ג"כ כדאמרינן בשבת רבא מלח שיבוטא והוא עז הים ורבינו פסק בדין ד' שהאוכל כזית מדג טמא לוקה שנאמר ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ועבר על העשה שנאמר כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו וכו' ע"כ וכיון שהזכיר הלאו מבשרם לא תאכלו משמע דשאר הדגים שאין בהם צורת דגים אינם בכלל זה הלאו אלא מהך קרא דשרץ המים ועיין להפר"ח יו"ד סימן פ"ג אך נראה לענ"ד פשוט דכוונת רבינו במ"ש בדין זה הוא באותם הדגים והחיות שאין בהם קשקשת דאלו התירתן התורה להדיא ואין לטעות בזה וכבר ביאר בדין ד' שכל שיש לו סנפיר וקשקשת שרי וזה הוא צורת הדג וסימניו ודו"ק.