מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות טז:ו

או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הם אסורים מדבריהם. מדלא כתב וה"ה לכל שאר איסורין דדבריהם מבואר הדבר דכוונתו אינה לאסור איסורין דדבריהם אלא לומר דהנהו דוקא דאיסורן דדבריהם דהיינו בשר בחלב וחולין בעזרה משום דסמך עצמו למ"ש פ"ט לעיל ולקמן פ"ב דהלכות שחיטה דחתיכת בשר שנאסרה מחמת שנתבשלה בחלב הרי היא אסורה מן התורה בהנייה דתלתא קראי כתיבי וקרי להו מדבריהם משום דחז"ל הם שפירשו לנו זה דחד קרא לאיסור הנאה וכן חולין בעזרה הרי מבואר יוצא ממ"ש בהל' שחיטה שאיסורן מה"ת וכן דרכו של רבינו על דרך מ"ש פ"א דהל' אישות דקרי לקידושי כסף של דבריהם אף דאתי מגזירה שוה דקיחה קיחה וכאן ג"כ יש לדייק שזו היא כוונתו ממ"ש שהרי הם אסורין מדבריהם בהנייה ע"כ. ואי אמרת בשלמא דמה"ת קאמר ניחא דהרגיש בעצמו דהנהו דמנה לעיל כולן איסורן דאורייתא להדיא ולהכי הוצרך לתת טעם להכי שג"כ אלו הן מה"ת אלא אי אמרת דמדרבנן להדיא קאמר מאי שהרי שכתב ז"ל וכלפי לייא הוא דעדין לא גילה לנו דבר זה כדי שיתן לנו זה הטעם אדרבה עד כאן לא איירי אלא באיסור תורה דוקא ועוד מתבאר בכמה מקומות מדברי רבינו שחולין שנשחטו בעזרה אסורין מה"ת עיין בס' מקראי קדש ז"ל אף דהרב ב"י ז"ל לא הבין כן דעת רבינו ועיין להמפרשים ז"ל ובמרן סי' ק"ד ומ"ש וכו' דמה שכתב ט"ס הוא וצ"ל דמאי שנא וק"ל.