מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות טז:יד

תבלין וכו'. הרמ"ך בכת"י הקשה על רבינו עיי"ש. והראב"ד ג"כ השיג עליו דחמירא דחיטי וחמירא דשערי וחלא דחמרא וחלא דשכרא חד שמא חשיב להו בע"ז ועוד השמות הללו אסורין הן ע"כ כלומר דהשם נאמר על האיסור דהיינו ערלה ותרומה וכלאי הכרם וכיוצא וכמ"ש התוס' שם גם מרן ז"ל הוסיף להקשות על דברי רבינו דרבא מפרש דמתני' דערלה כר' מאיר דלאו כהלכתא ואיך פסק רבינו כוותיה ועוד דלקמן דין ל"ב פסק כרבא דבתר שמא אזלינן ואיך פסק כאן כמתני' דאתיא כר"מ וכו' והניח הכל בצ"ע. ולענ"ד נראה יש לישב דברי רבינו בשופי שהרי הוא פירש ברישא דמשנה דערלה כפירוש רש"י דהשמות היינו כפשטן הם התבלין וגם פי' דשלשה שמות כגון פלפל לבן ושחור וג' מינין פי' כגון מיני הכרפס וכו' ואין הלכה כר' שמעון והזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחות והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל והפלפל ודומיהן אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומים והבצלים והשמן והחומץ והיין כולם נקראין תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתן קדרתו ותבשילו עכ"ל. ודברים אלו הוציאם רבינו מההיא דחזקיה דתני עלה דהך מתניתין במיני מתיקה שנו כלומר דכל מידי דחזי למתק בו (ע"כ מצאנו בזה הדין ומכאן עד פרק י"ז דין ט"ז לא נמצא כתוב להרב ז"ל וחבל על דאבדין וכו').