מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות טו:ו

וחוץ מטבל וכו'. הרמ"ך ז"ל בכת"י השיג על רבינו וז"ל ביאור דבריו דבע"ז דף ע"ג אמרו בשלמא יין נסך משום חומרא דע"ז אלא טבל מאי טעמא כהיתרו כך איסורו האמר שמואל חטה אחת פוטרת כל הכרי והקשו התוס' דבירושלמי קאמר דטעמא משום דטבל יש לו מתירין וכו' ותירצו דאיצטריכו השני טעמים דאי מטעם דבר שיש לו מתירין הו"א דוקא כשהבעלים בעיר אבל אם אינם בעיר הוי כאין לו מתירין כיון שיש טורח והוצאה להוליכו אצל הבעלים כמ"ש ר"ת פ' הזהב הילכך אצטריך טעמא דכהיתרו כך איסורו ואי משום האי טעמא לחוד הו"א טבל דוקא אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דבהכרח מעשר מן המעשר בעי לאפרושי לכך אצטריך טעם הירושלמי ע"כ. ולכאורה הוה קשה בדבריהם דמאי מקשו מגמרא ירושלמית לגמרא דידן אימא דפליגי בהא. אך אין זה קשה דכל כמה דמצינן להשוות הירושלמי עם גמרא דידן טפי עדיף וה"נ מצאו התוס' ז"ל תירוץ נאות לשני הטעמים דאצטריכו תרווייהו אלא דאכתי קשיא לי בגוויהו אמאי אצטריכו לאתויי מהירושלמי הרי גמרא ערוכה היא בנדרים דף נ"ח ר' שמעון אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור ופי' ר"ש שם דלהכי אפי' באלף לא בטלי דהא אפשר להו בתקנתא ע"כ. וחפשתי בירושלמי במס' ע"ז ולא מצאתי דבר זה רק בנדרים פ"ו עיי"ש מ"מ אכתי קשה ואפשר דהירושלמי שהזכירו התוס' הוא לאשמועינן דאיסור טבל במשהו משום דיש לו מתירין וההיא דנדרים מצינן לדחויי דכללא הוא דהא כייל ר"ש אבל לא שטעם איסורן במשהו משום דבר שיש לו מתירין. ואיך שיהיה עלה בידינו מלבד מ"ש מרן ז"ל דרבינו תפס טעם הירושלמי מפני שהוא כולל יותר עיין עליו דרבינו יש לו סמוכות מהך ברייתא דנדרים כמבואר. ועוד נראה דרבינו כתב לקמן דין י"ב יראה לי וכו' לא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מן הטבל וכו' וכיון שדעתו ז"ל ללמד כל דבר שיש לו מתירין מטבל לכך נקט טעם זה שהוא ג"כ אמיתי ודו"ק. וענין תיקון תערובת הטבל עיין בפ"ח דהל' מעשר ועיין עוד מה שאכתוב בדין ט' גבי חמץ בפסח.