מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות טו:יז

שאר איסורין שבתורה כולן כגון בשר שקצים וכו'. ראיתי מי שדקדק על רבינו דמדלא הוציא נבלה ובהמה טמאה ודגים טמאים שמע מינה דס"ל דהוו חתיכה הראוי להתכבד ואינן כמו שמונה וכו' ולענ"ד נראה אין זה דיוק דלאו כי רוכלא הוא ותו מדכתב תיבת כולן הרי כלל הכל כלומר חוץ מאותם שהזכיר לעיל וכו' וק"ל.

ומ"ש

כיצד חלב כליות שנפל לחלב האליה דקדק מזה הפר"ח יו"ד סי' צ"ח סוף ס"ק ז' דמדהזכיר חלב ואליה שמע מינה דס"ל דאליה עם חלב דינם כשומן עם החלב דהוי מין במינו וכו' אבל עם בשר הוי מין בשלא מינו והר"ח אבולעפיה בסוף ספר עץ החיים דף ז' חלק עליו כמעט מסברא ועיין מה שכתבתי לעיל בדין ד'. ולמ"ש שאין בגידין בנותן טעם עיין להרב לח"מ פ"א דין ח'.

וכן אם נפל כשעורה וכו'. שם דף צ"ח ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשעוריה בתלתין פלגי דזיתא אמר ליה אבוה לא אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן ועוד הא אמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה ע"כ ופי' רש"י אפי' במידי דלא מיתסר מדאורייתא לא תזלזל בשיעורי ועוד הא מדאורייתא אסור דחצי שיעור אסור מה"ת וכו' ע"כ מפשט לשונו נראה דר"ל דאף במידי דעיקר איסורו מדרבנן לא תזלזל ומ"ש ועוד וכו' הכוונה שבמציאות זה אפי' איסור דאורייתא איכא. עוד י"ל דכוונת רש"י אינה על איסורין דעיקרן מדרבנן אלא כוונתו כלפי שיעור שישים דרבנן הוא שתקנוהו ואסמכוהו אקרא דזרוע בשלה כמ"ש התוס' לקמן ע"ב ד"ה ומ"ד וכו' וזהו מ"ש אפי' במידי דלא מתסר מדאורייתא וכו' כלומר דמן התורה או בנותן טעם או חד בתרי וחז"ל הוא שהצריכו לשעורי בששים ומ"ש ועוד הא מדאורייתא אסור [כלומר] שלא תהא סבור דחצי שיעור אינו מה"ת אפי' בעיניה ולכך רצית לזלזל בשיעורו אלא קי"ל כר"י דאסור מה"ת וכיון שכן מה לי זית שלם מה לי חציו ולפי פי' זה לא איירי הכא באיסורין שעיקרן מדרבנן כלל ורבינו ממה שסיים וכן בשאר איסורין נראה שכוונתו כפי' ראשון שפירשנו בדברי רש"י דאל"כ הוי שפת יתר שכבר הקדים שאר איסורין שבתורה כולן ומתיבת כולן נלמוד הכל א"כ מאי ריבה וכן בשאר איסורין ודוחק לומר דלעיל איירי בשיעור שלם וכאן בחצי שיעור ולכך הוצרך לפרש דכיון שכתב וכן אם נפל כשעורה וכו' אנו למדין דכל כך הוא חצי שיעור כמו שיעור שלם והנה מצאתי להכנה"ג יו"ד סי' צ"ח בהגהת הטור אות ל"א שהזכיר מחלוקת זה בין הפוסקים ומטו לה מפירוש רש"י הנ"ל עיי"ש.