מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות יד:יד
Maaseh Rokeach on Forbidden Foods 14:14 · מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות · free full Hebrew text
Open in the reader →עוברה שהריחה וכו'. דברי רבינו לקוחים מהברייתא דכריתות דף פ"ה דקתני התירו לעוברה פחות מכשיעור אפילו טובא מפני הסכנה וביומא דף פ"ב תנן עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב דעתה ובגמרא ת"ר עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה אם נתישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמו וכו' ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ע"כ. ורבינו השמיט הא דתוחבין לה כוש ברוטב ואם סמך עצמו על הברייתא דכריתות שם לא הוזכר רוטב כלל אלא חצי שיעור להדיא וודאי מדנקט הכא רוטב הוציאו מזאת הברייתא וא"כ למה השמיט תחיבת כוש דקפיד ביה בברייתא כדי למעט באיסור כל מאי דאפשר. גם שם ביומא בפירושו למשנה כתב סתם מאכילין אותה עד שתשיב נפשה והשמיט כל האמור בברייתא ואי הוה ס"ל כסתם מתניתין למה הזכיר כאן דמאכילין אותה מן המרק כלל הא כפי פשטן של דברי המשנה אפילו מן הבשר עצמו מאכילין אותה להדיא לכך נראה דרבינו קשיתיה דהך ברייתא פליגא אמתניתין דקתני מאכילין אותה דמשמע מהאיסור עצמו וברייתא לא התירה אלא טעימת הרוטב אבל גוף האיסור להדיא לא ולכך מפרש לה דלאו דוקא תוחבין לה בכוש דהא רוטב הוא ומה לי תחיבה בכוש מה לי טעימת הרוטב בקערה ולכך כתב כאן סתם דמאכילין אותה מן המרק תחילה כי היכי דלא ליפלוג אמתני' דודאי השכל מחייב דכל כמה דמצינן למעוטי איסורא טפי עדיף ולא תחלוק המשנה בזה ומכ"ש אם נפרש דמתניתין איירי בדבר שאין בו רוטב והברייתא איירי בדבר שיש בו רוטב דודאי לא פליגי.
אלא דתו איכא למידק אמאי לא העתיק רבינו דלוחשין לה באזנה תחילה כדאיתא התם בגמרא ואף דהתם לענין יוה"כ קאי מסתברא דמעשה שהיה כך היה והן הכי נמי דה"ה בשאר איסורים דהא מעשים בכל יום שמתאוית האשה מעוברת מדבר איסור ולוחשין לה באזנה שדבר זה אסור ופעמים שהוא נח מתאוותו וצ"ל דפשיטא דהוא הדין בנדון דידן וסמך אמ"ש פ"ב דשביתת עשור ותדע דהתם כתב בסתם דיאכילוה מעט מעט וכאן ביאר הדברים יותר אף שהברייתא גבי יוה"כ מתנייא ודקדק רבינו לכתוב עד שתשיב דעתה כלשון המשנה משום דאין דרך קבוע למלאות תאוותה ופעמים שתאכל חתיכה אחת או פירות יותר מאחת ולא נתמלאה תאוותה ותפיל כאשר שמענו מעשים אמתיים שלפעמים היא מעוברת משנים ושלש וולדות ואם לא תאכל כל מה שהיא תאווה ממש תכף ומיד תפיל ודע דרש"י ז"ל פ"ה דאבות גבי עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכו' לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. פי' מתאות בשר הקדש אי נמי מריח אברים של המערכה שאילו הריחה ובאת לטעום אין שומעין לה להאכילה בשר קודש ע"כ. והביאו התוס' יו"ט שם ולכאורה הוא תמוה דאיך נאמר דנעלם מעיני כבודו של רש"י ז"ל זאת הברייתא מפורשת בלי חולק דקתני עוברה שהריחה בשר קודש וכו' ועוד הלוא כלל פשוט הוא בכל התלמוד שאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש ובדוחק היינו יכולין לומר דכיון דהברייתא הזאת לא התירה להאכילה הבשר להדיא אלא תחילה תוחבין לה כוש ברוטב ושוב משקין אותה מן הרוטב וכו' זהו מ"ש אין שומעין לה להאכילה בשר קדש כלומר תכף ומיד אלא כדינו. אי נמי י"ל דרש"י גופיה הרגיש בקושיא זאת דאיך שייך למתני נס בדבר זה הלא מן הדין יכולין להטעימה בשר הקדש כדאמרן ומה צורך לנס לכך הוכרח לפרש דאף דמצד הדין הוא מותר גמור מ"מ לא היו שומעין לה שלא לזלזל בקדשים וזה היה כחו של נס ודוק כי זה נכון ועיין בס' שמות בארץ שם שהביא תירוצים אחרים.