מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות יא:יז

הלוקח כלים וכו'. הרמ"ך ז"ל בכת"י השיג על רבינו וז"ל וכבר מרן כסף משנה כתב בדבריו דבמשפך ומחץ של ישראל איירי רבינו ע"כ. ולמה שהקשה הרמ"ך ממ"ש רבינו פי"ב איני רואה שום קושי אחרי המחילה הראויה דמבואר שם בדבריו דניגוב גרידא הוא דקאמר ולא ניגוב דמים ואפר המוזכר בגמרא ובדין כ'. שהרי כתב שם וז"ל משפך וכו' עד שידיחנו וינגב ואם לא הדיח הרי זה אסור ע"כ ואי ניגוב ע"י אפר קאמר הו"ל למימר ואם לא הדיח וניגב ה"ז אסור ותו דאם איתא למה הזכיר הדחה כלל הרי די בניגוב דבכלל מאתים מנה ועוד דאם איתא עד שידיחנו וינגבנו הו"ל למימר מדקאמר וינגב משמע דינגב מעצמו קאמר אחר הדחה. שוב ראיתי למרן ז"ל שם שנרגש מזה ונדחק בדברי רבינו הרבה מכח שהזכיר ניגוב אך אם נאמר כמו שכתבתי ניחא טפי ומה שהזכיר ניגוב הוא כדי שנדע שכלה כל צחצוחי היין והא ראיה שאם לא ניגב לא עיכב.