מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות יא:טז

ומותר ליתן וכו'. מבואר שם בגמרא דף ל"ג דאפילו לכתחילה שרי להכשירן בהכי אלא שיש לדקדק דרבינו בפי' המשנה שם כתב וז"ל ואם נתן בהם ציר או מוריס וכיוצא בהם בתחילה וכו' מותר לתת בו יין אח"כ ומותר לתת בהם שכר לכתחילה וכו' ע"כ. מדכתב לשון ואם נתן משמע דלא הותר הכשר זה אלא בדיעבד וכן נראה ממ"ש גבי שכר לשון לכתחילה והוי היפך הגמרא להדיא ע"ש והכנה"ג בסי' קל"ה הניחו בצ"ע ולענ"ד נראה אי משום הא לא איריא דכיון דכתב רבינו לשון בתחילה הוי משמעותן לכתחילה וכבר ידוע דהלשון מועתק מערבי ללשון הקדש גם על רבינו בעל הטורים הקשה שם הכנה"ג ואפשר לישבו כמבואר למעיין אכן מ"ש על הרב ב"ח הא ודאי עקתא שבאמת הרב ב"ח ז"ל כתב בפירוש שמדברי הטור נראה דדוקא בדיעבד קאמר ויותר תמהתי דהזכיר בדבריו דברי התוס' שם שהביאו התוספתא דמשתמע קצת לשון דיעבד ולא נרגש דעלה בעו בגמרא ותירצו דאפילו לכתחילה ואעיקרא דדינא לא ידעתי מי הכריחו לפרש דברי הטור כן מה שלא מצינו בשום פוסק ואי ממ"ש אם הכניס וכו' יש לפרש דה"ק אם לא רצה לעשות ההכשר הראשון שכתב ז"ל לעיל אלא הכניס וכו'.

ועל מ"ש רבינו

ואינו צריך לכלום דקדק הרב לח"מ ז"ל דהיינו דוקא קודם שנתן בו השכר אבל אחר שנתן בו השכר צריך הכשר ושכן משמע בגמ' ע"כ. ואני הצעיר לא מצאתי הכרח זה בגמרא עיי"ש. וגם בדברי רבינו אין לנו הכרח חותך דאי ממ"ש אח"כ ומותר ליתן היין אחר שנותן הציר והמוריס אפשר דה"ה שכר אלא משום דטעם המלח אין שייך בשכר מכ"ש שבגמרא התירו השכר אפילו לכתחילה הן אמת דמצד הסברא ציר ומוריס שורף ומפליט טפי משכר והיינו טעמא שלא הזכירו בברייתא אלא ציר ומוריס.