מעשה רקח על הלכות בכורות ח:ד

יצאו תשיעי ועשירי כאחד וכו'. קשה טובא דבגמרא דף ס' אמר רבא יצאו שנים בתשיעי וקראם תשיעי עשירי וחולין מעורבין זה בזה עשירי מאליו קדוש לתשיעי תשיעי קא קרו ליה, קראן עשירי, עשירי ותשיעי מעורבין זה בזה מאי טעמא עשירי קא קרי להו לתרוייהו יצאו שניים בעשירי וקראן עשירי, עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה, קראן אחד עשר, עשירי וחולין מעורבין זה בזה הא תו למה לי היינו הך הא קמ"ל דכל בת אחת תרוויהו קא קדשי ואע"ג דלא נעקר שם עשירי הימנו ע"כ הרי מבואר דכשיצאו שניים בתשיעי אם קראן תשיעי, עשירי וחולין מעורבין ואין לוקין עליהן בגיזה ועבודה משום דהו"ל כל חד ספק חולין וכן פירש רש"י ז"ל אך כשקראן עשירי אז הוו תשיעי ועשירי קדושין אחד מהן מעשר ואחד שלמים ואם גזז או עבד באחד מהם לוקה ודאי וכיון שכן איך פסק רבינו דבין קרא עשירי בין קרא תשיעי שניהם מקודשין וכו' הו"ל לחלק בדבר וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל והניחו בצ"ע.

ומאי דאפשר בזה הוא דהדבר מבואר דאם קראן אחד עשר דהיינו לעשירי ואחד עשר דומה ממש לקרא תשיעי לתשיעי ועשירי והיינו מה שהקשה בגמ' הא תו למה לי היינו הך וכו' וכיון שכן רבינו שביאר בקראן אחד עשר דהעשירי וחולין מעורבין זה בזה ממילא נשמע דהוא הדין והוא הטעם בקראן תשיעי ולכך מתחילה השוה בין קראן תשיעי לקראן עשירי לענין האכילה דחל עליהן קדושה לענין שאינן נאכלין אלא במומן ולא חש לשנטעה בדין גיזה ועבודה מפני שסמך למה שביאר אחרי זה בקראן עשירי דמעשר ושלמים מעורבין זה בזה דאז ודאי דלוקין עליהם ובדבר זה הוא חולק על פי' רש"י דס"ל דשניהם קרבין שלמים ורבינו ס"ל דכיון דבעי ליתן המתנות לכהן לא מפסדינן ליה בהכי וכדאמרן גבי שליח לתקוני שדרתיך וכו' ולכך גזר בכולן שיאכלו במומן ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון: