מעשה רקח על הלכות בכורות ב:יח

בכור שהיה ביד כהן וכו'. כ"כ רבינו בפי' המשנה דבעינן עד שיעיד ונראה דטעמא משום דהכהנים נחשדו להטיל מום בבכור כמ"ש בדין הקודם ראיתי להרב ב"ח יו"ד סימן שי"ד דטעמא דבעי עד משום דכיון דאנן ידעינן דנתן לכהן בלא מום אע"ג דנאמן לומר חכם פלוני התירה לי חיישינן דילמא אמר לקמיה דחכם בכור זה נתן לי ישראל במומו ומשום הכי התיר לו החכם דנאמן הכהן בכך מטעם מילתא דעבידא לגלויי וא"כ כיון דאנן ידעינן דלא נתן לכהן במומו אלא נעשה ברשות כהן אינו נאמן בלא עדים וכו' מיהו ודאי אי לא ידעינן דנתן לכהן בלא מום אף לרש"י והרמב"ם א"צ עדים דנאמן במיגו דמה לו לשקר אי בעי אמר ישראל נתנו לי במומו עכ"ל. ולענ"ד נראה אינו מוכרח דכיון דהאי דנאמן בישראל נתנו לי במומו אינו אלא מטעם דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי מעתה אין זה מיגו דגם הוא יחוש פן יתגלה שקרן לכך נראה לענ"ד כדכתיבנא ועל כל פנים בעי עדים אך במ"ש רבינו ואין אנו יודעים אם מום זה שוחטין עליו וכו' דמשמע שאינו מום מובהק ומה איריא הא אפילו מום מובהק אין שוחטין אלא על פי מומחה כמ"ש ריש פ"ג ואפשר דלרבותא נקטיה דבמום מובהק ליכא סלקא דעתא שהכהן לא יהיה נאמן שהראהו למומחה כיון שאין לו שום פסידא: